נבואה כשינוי מוחי

כשאומרים שהקב״ה דיבר עם נביאים, או עם אברהם בתור הדוגמה הכי חזקה לבטחון של אדם בזה שהקב״ה מתקשר איתו

יכול להיות שפשוט אלוהים משנה את המבנה המוחי של אדם כדי להבין מה שהוא רוצה, או להבין שהוא ״דיבר איתו״?

הרי פעולה עצמה של ׳דיבור׳ של ממש, גלי קול באוויר שיוצאים מהפה ונכנסים לאוזניים זו בסך הכול דרך של בני אדם להעביר מידע, אין סיבה להבניח שגם הקב״ה מתקשר בצורה דומה.

יותר סביר לדעתי שהוא פשוט משנה את המוח של האדם כדי להיות במצב של אחרי קבלת המידע.

אני מניח שאת החלק של הבחירה הוא לא לוקח ממנו – כלומר הוא לא משנה את המוח שלו להכרעה מסוימת, הוא רק משנה את המוח שלו לקבלת הבנה מסוימת, ולאחר מכן הוא עדיין נשאר עם בחירה.

זה יכול להסביר את רמת הבטחון של אברהם בעקדת יצחק. זה יותר חזק מלראות שולחן ולהניח שיש פה שולחן. זה לדעת משהו.

ראייה נוספת לשיטת התקשורת הזו אולי אפשר ללמוד מאיך שהקב״ה ברא את העולם – נראה לפחות שזה נעשה בדרך מאוד מינימליסטית ואלגנטית עם מינימום התערבות – באמצעות חוקי פיזיקה פשוטים (אולי חוק אחד?). לכן מאותה ישות סביר לצפות לתקשורת אלגנטית ומינימלסטית מבחינת שבירת חוקי הפיזיקה.

מה דעתך?