ניצול חוקי השכירות

המחוקק החליט זאת בגלל הקולות שרוצה לקבל מהשוכרים… האם זה מוסרי שהשוכרים ידאגו לחוק שיאפשר להם לשלם פחות מהראוי על שכירות?

זאת ספקולציה שנשמעת לי לא סבירה. גם קולות המשכירים חשובים לו לא פחות. בכל מקרה, אם זה המצב החוקי איני רואה חובה לפעול אחרת.

לפי דבריך יוצא שאין מניעה לאדם לסרב להתגייס לצבא אם הוא מנצל פרצה בחוק או את החוק עצמו (כמו במקרה של ״תורתו אומנותו״), למרות שבכך הוא משלם תשלום נמוך יותר על התמורה שמקבל, הלא כן?

איך הגעת למסקנה התימהונית הזאת? ואולי אליה חתרת מעיקרא?
לא דיברתי על ניצול פרצות אלא על פעולה לפי חוק שחוקק בעניין. החוק שחוקק אומר שלא הולכים לפי שוק חופשי אלא לפי רגולציה שלטונית. מה זה קשור לחובת הגיוס? כשהמחוקק פוטר אותך מגיוס, לא כפירצה, אכן אין חובה להתגייס. אבל כשהמחוקק עושה זאת בשרירות לב למען אינטרס צר וגורם להקרבת אחרים למענך זה עניין אחר.

אני מנסה להבין איך בוחנים מוסריות של התנהלות במסגרת החוק, כלומר מתי ניצול חוק (או חקיקתו מעיקרא) באופן שמתאים רק לאינטרס שלי הוא לא מוסרי, ומתי אין בו בעיה. לכאורה אם שוכרים יכולים לחוקק חוק לטובתם נגד האינטרס של המשכירים, ונהגי מוניות יכולים לחוקק חוק לטובתם נגד האינטרס של שאר הציבור, למה לא יוכלו חרדים לחוקק חוק לטובתם נגד האינטרס של השאר?

אני מסכים שלפעמים יש בזה בעיה, אבל אני מתקשה לאבחן את ההגדרה (אם ישנה).

לא יודע לתת הגדרות כלליות. יש שכל ישר. כשהמחוקק פעל שלא בתום לב למען אינטרס גילדתי יותר קל לעקוף ולחפף.