נישואים פרטיים

שלום רב. אני לא לגמרי בטוח. נתקלתי במקרים שבהם החבר שמסדר את הקידושין והזוג באו להתייעץ כיצד לעשות זאת כדין. למשל אם ההורים רוצים שייערך כדמו"י ולפעמים הם עצמם רוצים בכך. ואם הטענה היא בגלל עצם החילוניות שלהם, הרי זה נכון גם כשהזוג פונה לרב שיערוך את הטקס. הרי לגופו של עניין לא באמת איכפת להם שזה יעשה כדמו"י למעט הטקס והנורמות החברתיות. ואם שם אנחנו חוששים אז יש מקום לחשוש גם כאן. הנקודה היא שקידושין כדמו"י הן סוג של חוזה שההלכה מגדירה, ולכן גם מי שלא מחויב להלכה אם הוא חתם על החוזה הזה הוא מחויב לו. זה לא תלוי בהכרח בירא"ש וברצון לעשות דברים כדין. עמדתי על כך פעם כאשר שאלו אותי על שיטתי (במאמר שכתבתי) שאין בכלל מעשה מצווה לאדם שאינו מאמין, כיצד בכל זאת קידושיו קידושין. ועניתי שזה מפני שהוא חתם על חוזה שאלו גדריו. זה מחייב אותו גם אם לא רוצה בכלל לקיים מצווה ואינו יכול לקיים מצווה. לחלופין, שמעתי שיש גם זוגות דתיים שפונים לחבר שיעשה זאת. לכן זה לא מעיד בהכרח על דעתם שאינם רוצים כדמו"י. אם הטקס נערך כהלכה ונאמרו הדברים כפי שנאמרו, יש מקום לחשש שרצו כדמו"י, שכן דברים שבלב אינם דברים והולכים בתר מה שאמרו ועשו (וכאמור אין כאן בהכרח דברים שבלבו ובלב כל אדם).   אם מתברר שהטקס עצמו לא נערך כדמו"י אז כמובן לא בעינן גט. בהתחלה הבנתי שלא בזה מדובר. אבל בסוף דבריך אתה מדבר על בירור לגבי פרטי הטקס (ודן בו מצד הפש"א), כלומר אני מבין שיש אפשרות שהיו בעיות בטקס עצמו. על כך אומר כמה דברים. בבירור כיצד נערך הטקס עולה שאלת הנאמנות מדין הפש"א. אבל גם לגבי הנאמנות מצד הפה שאסר יש לדון, לפחות משתי סיבות: 1. כשהם רוצים לבטל את הקידושין בלי גט הם נוגעים בדבר (יש להם נגיעה להעיד שלא היה טקס כדין). 2. יש עדים אחרים שנכחו שם ואולי היו ביניהם גם כשרים (בפרט שלגבי עדות ראייתית על הקידושין – לא לקיום הדבר – לדעת הרבה פוסקים יש נאמנות גם למחללי שבת שלא חשודים לשקר). אם כן הם לא הפה שאסר וממילא גם אינם נאמנים להתיר.   סוף דבר, לדעתי אם אתה יכול לאתר עדים שהיו שם בטקס ויעידו שנעשה שם משהו שלא כדין זה יפתור את הבעיה. אחרת קשה להקל כאן. אני חושב שהכי טוב לחפש את עדי הקידושין עצמם, ואז ממה נפשך: אם הם עצמם לא כשרים (כוונתי שלא היו כשרים אז כמובן), אז גמרנו. ואם הם כן היו כשרים אז הם יכולים להעיד על מה שראו שם.