נתינה בעל כורחיה

איתא בגיטין עד:
אמר רבא: מתקנתו של הלל נשמע, הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ונתנה לו מדעתו – מגורשת, על כורחו – אינה מגורשת, מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה, מכלל, דבעלמא נתינה בעל כרחיה לא הויא נתינה. מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני – שלא בפניו, אבל בפניו – בין מדעתו בין בעל
כרחו הויא נתינה.

אני שואל שאלה (זאת לא שאלה בעצם זה אי הבנה, אני לא הבנתי) של פשט הפשוט בלי להיכנס ללמדנות וכו וכו:
רבא סובר שהלל חידש את הנתינה בע״כ בפניו, אבל א״כ מה החידוש של התורה ?? התורה אמרה שהמוכר יכול לגאול את ביתו, אם לא מדובר בנתינה בע״כ בפניו אז על מה מדובר כאן על מכירה רגילה ?! ודאי שאם הקומה יסכים להחזיר רת הבית אז אין בעיה זאת עיסקה רגילה, ולכן ברור שהתורה חידשה את זה שאפשר לגאול את הבית בע״כ של הקונה! א״כ למה רבא אומר שזו חידושו של הלל ? לא הבנתי באמת

יש הבדל בין אדם שמסרב לקחת את הכסף לבין אדם שמסרב להקנות. אדם שמסרב להקנות התורה מכריחה אותו (וזהו דין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, שלבסוף הוא רוצה את מה שהתורה מצווה), אבל אם הוא מסרב לקחת את הכסף הייתה הו"א שלא יועיל כי סו"ס צריך לשלם. אותו אדם שמדרב לקח תאת הכסף יהיה עבריין, אבל עדיין הבית לא נקנה לגואל. בהמשך הגמרא שם דנים האם זה בפניו או שלא בפניו ומה היחס בין בפניו לבין בעל כורחו.

נפלא. איך הבנת את זה ? לא כתוב לא בקשי לא בתוספות למרות שזה אי הבנה פשוטה העולה מקריאה אף שיטחית של הגמ׳

תיקון : לא ברש״י