סמכות
למרות שאין סמיכה, לפי הבנתי מהפוסקים יש חיוב דרבנן (ולחלק אפילו דאורייתא) להקים בית דין ולמנות דיינים, האם זה נכון?
במידה וזה נכון איך זה מסתדר עם החופש ההלכתי הקיים לפוסקים במסגרת הגמרא, כלומר כל פוסק בוחר את דרכו ההלכתית על פי ההיגיון שלו ונניח ופוסק ילך לבית דין וידנו לגביו ויפסקו דבר מסוים, אבל בדבר הזה הוא בקי מאוד ולדעתו הדיינים טועים לגמרי בסוגיה, אז הוא צריך לבטל את עצמו?
ודוגמא לשאלה יותר קשה היא שיש הלכה שאסור שבעיר אחת שבה יש בית דין אחד שחלק מהדיינים יפסקו כשיטה אחת וחלק אחר כשיטה אחרת, וכמובן כל מי שבעיר הזאת מחוייב לבית הדין הזה, זה אומר שבית הדין קובע מהי ההלכה גם כיום בנושאים מסוימים (ולדעה המחמירה אפילו אסור שתי בתי דין שכל אחד פוסק לשיטה שונה באותו עיר)?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
מצד אחד יש חופש הלכתי לכל בר הכי לבחור מי ההלכה על פי הבנתו במסגרת התלמוד, מצד שני יש חובה מדרבנן שיהיה בית דין בעיר(?) וכולם מחוייבים להקשיב לפסקיהם אז איפה החופש ההלכתי פה? כלומר גם שבאים לבית דין זה בעצם שאלה הלכתית לא? ואם זה נכון בעצם בתי הדין היו צריכים להוציא ספרי הלכה לא? למשל האם אתה מחויב לדעה ההלכתית שבית הדין בעיר שלך קובע ואם לא למה זה לא תתגודדו?
למשל חלק ממאיר שאולי יסביר את כוונתי:
"הטור 3 כותב שתוקף 'שליחותייהו קעבדינן' הוא מדרבנן בלבד. לעומתו כותב הנתיבות 4 שנראה לו שיש לכך תוקף דאורייתא, אלא שהדבר נמסר לחכמים. ראיותיו הם מכך שהמושג 'שליחותייהו' לא נאמר רק ביחס לדיני ממונות, שעל כך אפשר לומר 'הפקר בית דין הפקר', אלא גם ביחס לקבלת גרות, וממילא יש לכך נפק"מ גם לתחום האיסורי, שאם קידש הגר אשה וקידשה אח"כ אדם אחר אין קידושי השני תקפים, ואם נאמר ש'שליחותייהו' מועיל רק מדרבנן – הרי אין כח ביד חכמים להפקיע איסור תורה! ראיה דומה מביא הנתיבות מכך שניתן לכפות על גט, ואם מהתורה הגט אינו גט יוצא שחכמים מתירים אשת איש. הנתיבות מסיים שאמנם הרמב"ן כתב שבקידושין מועיל הדבר מכח הכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה', אך כותב על כך שזהו דוחק, שא"כ היו צריכים לפרש זאת, שהרי יש לכך כמה השלכות 5 ."
טוב, אני מקווה שאתה מבין מה אתה שואל. אני לא.
אולי אשאל כך, האם זה יהיה נכון לומר שכל בר הכי יכול לברר לעצמו מה ההלכה במסגרת התלמוד חוץ מהמקומות שבהם בית דין בעיר קבע דין מסוים כי שם אסור לו לקבוע משהו אחר גם אם הוא חושב אחרת על פי הגמרא, משום לא תתגודדו?
לא. לא נכון. הוא יכול לקבוע לעצמו את ההלכה גם כשבי"ד קבע אחרת. בי"ד לא קובע הלכות אלא דן בין אנשים.
אבל הוא דן בין אנשים על פי ההלכה, לדעתו ההלכה היא כך וכך, הרי גם ממונות בסופו של דבר של חלק מאיסור והיתר (כך אמרת הרב בעצמך באחת מתשובותייך), ואם בכל זאת התשובה היא לי איך בא לידי ביטוי לא תתגודדו?
המאירי: "זו שאמרה תורה לא תתגודדו … רמז יש בו שלא לעשות מצות אגדות אגדות ר"ל שיהו עושים אלו כדרך זה ואלו כדרך זה עד שיהו נראים כנוהגים שתי תורות. במה דברים אמורים? כשאין בעיר אלא בית דין אחד, ואף אותו בית דין בעצמו חלוקים לפסוק מקצתו כשיטה אחת ומקצתו כשיטה אחרת. אבל כל שהם שני כתי בתי דינין, אף על פי שהם בעיר אחת, ובית דין אחד נוהג לפסוק כשיטה זו ובית דין האחר כשיטה זו, אין כאן אגדות אגדות. שאי איפשר לעולם שיסכימו כלם על דעת אחת וכל שכן בדברים התלויים במנהג שאין קפידא אם הללו נוהגים כך ואם הללו נוהגים כך."
צר לי אבל אני לא מצליח להבין מה קשה לך. לא רואה כאן בדל שאלה או קושי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer