ספק ספיקא כששני הספקות נגד השו"ע
יבי"א ט סימן ו
יהודי מדליק ופועל גוי בבית ישראל שופת התבשיל על האש. ס"ס במחלוקת הפוסקים, אם ביהודי מדליק מותר, ואם בבית ישראל מותר, ואם בגוי שכיר מותר. לכן יש שלושה ספקות באיסור דרבנן. השו"ע אוסר (ולא מסתפק) בכל אחד מאלה והרב עובדיה בעקבותיו, ואעפ"כ הרב עובדיה (ע"פ החיד"א ועוד) עושה כאן ס"ס להתיר. וזהו שנקרא "עבדינן ספק ספיקא אף כששני הספקות נגד מרן".
מה ההסבר לשיטה כזאת שפוסקים בכל עניין לגופו לאיסור אבל עושים ס"ס להיתר.
[מודל הסתברותי יכול לייחס 0.6 לאיסור לכל צד ולכן אוסרים, ואז בס"ס יש 0.4 להיתר בספק הראשון ועוד 0.24 במכפלה עם הספק השני וסה"כ 0.64 ולכן מותר].
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
איך פסק מספק אם זה דרבנן. הרעיון שעושים סס בשני ספקות נגד מרן מקובל על הרבה אחרונים ספרדים שהרב עובדיה מביא שם, ולא אמרו שבכל ספק לגופו אפשר נגד מרן לפחות בדרבנן.
אם כך, עליך לשאול אותם. למה להחמיר בספק דרבנן? ומה השו"ע עצמו לא היה פוסק בס"ס 'נגד עצמו'? ואולי באמת יש ביסוד דבריהם מודל הסתברותי.
להעיר שאם יש מודל הסתברותי ומייחסים לכל הכרעה של מרן את אותו כוח אז טווח ההסתברות שאפשר להצמיד נע בין קצת יותר מ0.5 (כי בכל ספק יחיד מכריעים כמרן) לבין 0.7 ולא יותר. אם לכל הכרעות מרן מייחסים 0.8 למשל אז גם בשני ספקות יש יותר ממחצה לאיסור.
מה ז"א למה להחמיר בספק דרבנן. וכי סלקא דעתך שבכל איסור דרבנן השו"ע זונח דברי הרמב"ם והרי"ף והראש שאוסרים ופוסק על פי רבינו ירוחם ותשובת הר"ן להתיר. ר"י קארו עצמו נראה לי שמסתמא התייחס להכרעתו כוודאי. אם היה כותב בשו"ע ("שקיבלו הוראותיו") את ההכרעה בס"ס עצמו אז אולי באמת היו נרתעים אחרוני הספרדים לאחוריהם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer