ספק דאורייתא לקולא
שלום וברכה. לפי הרמבם שספק דאורייתא לקולא מדוע דבר שאינו מתכוון אסור אליבא דרבי יהודה? הרי סו"ס יש ספק אם התוצאה האסורה תתרחש וכיצד ניתן לאסור פעולה זו? לפי דברינו היינו אמורים להתיר אף כאשר הוא מתכוון לאיסור מאחר שמדובר בספק?
כמובן שלפי שיטת השערי יושר שמדובר בהיתר מדין ספק זה לא קשה כי בסוגיה שם אנו אכן מגלים למפרע שהוא עשה את האיסור, וחכן שאלתי היא אליבא דהסוברים שספק דאורייתא מותר בתורת ודאי