סתירת דברים מוטעים

שלום רב. על סגנונך המתנשא והקדמותיך המיותרות והלא ענייניות לא אגיב, שכן, כפי שכתבת בעצמך, חבל על ביטול התורה בהתייחסות לזה. רק אחזור כאן על מה שכתבתי לא פעם: יש דבר אחד גרוע יותר משוטה, וזה שוטה מתנשא (=שבטוח שהוא חכם). ניגש לגופם של דברים ההלכתיים והמושגיים.

כהקדמה אומר שהדיון כאן עוסק בשאלה עובדתית: האם יש לאדם גמירת דעת או לא. בשאלות עובדתיות המשמעות של מקורות מועטה מאד. כדי להחליט האם יש או אין גמירת דעת עלינו להתבונן במציאות ולהעריך אותה ולא להסתכל בספרים. בדיוק כמו שבחזקת טב למיתב אין טעם להביא מקורות שהרי כל הדיון הוא מה דעתה של האישה ולא מה הייתה דעתו של רש"י או רעק"א.

הבנתך בסוגיית אסמכתא משקפת בדיוק את הבלבול שעליו אני מרבה לכתוב, בין פסיקה מסדר ראשון לפסיקה מסדר שני. אתה מצטט את רש"י ואת הגמרא בסנהדרין מתוך תפיסה שהעובדות הפסיכולוגיות שהיו נכונות לזמנם הן בגדר הלכה פסוקה לנצח, וזו טעות יסודית בחשיבה הלכתית.

הכלל ההלכתי ש"אסמכתא לא קניא" הוא אכן נצחי. הרעיון הוא שאם אדם ניגש להתערבות ובונה על כך שהוא לא יפסיד (ולכן לא גמר בדעתו להקנות את כספו במקרה של הפסד), הרי שאין כאן קניין, והמנצח שלוקח את הכסף נכשל בגזל. אך השאלה האם בפועל, במשחק ספציפי או בתקופה מסוימת, יש לאנשים גמירות דעת או לא – זוהי שאלה עובדתית גרידא, ולא שאלה הלכתית. כאמור, את המציאות הפסיכולוגית והעובדתית של בני אדם לא בודקים בספרי הראשונים והאחרונים, אלא בהתבוננות במציאות שלנו.

בימינו, אדם שיושב לשחק פוקר על כסף עם חבריו מבין היטב שיש סיכוי ריאלי שיפסיד ומקבל זאת על עצמו. הוא משלם את דמי הכניסה למשחק מתוך מודעות, הבנה והפנמה של הסיכון, ומוכן לשאת בתוצאות. יתרה מזאת, פוקר אינו משחק של מזל טהור כקובייה, אלא משחק שיש בו אלמנטים מובהקים של אסטרטגיה וחשיבה. לכן, מבחינה עובדתית (הנוגעת לפסיקה מסדר ראשון), במרבית המשחקים הללו כיום יש לאנשים גמירות דעת ברורה, ועל כן אין כאן איסור גזל או בעיית אסמכתא.

הטענה שהעלית עם אליהו הנביא היא שגויה ומשקפת חוסר הבנה של קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. וכי אם אליהו הנביא היה מתגלה לאדם ומודיע לו שמניית גוגל תיפול מחר, הוא היה משקיע בה? ודאי שלא. האם זה אומר שמי שמשקיע במניות או פותח עסק שאין לו ודאות בהצלחתו פועל ללא גמירות דעת ונחשב גזלן? ממש לא. כשאדם נכנס למשחק פוקר, רוכש כרטיס פיס או משקיע בבורסה, הוא לא משלם עבור "הניצחון הוודאי", אלא הוא משלם עבור הסיכוי לזכות. הוא מקבל החלטה לשים את כספו על סמך התוחלת ופונקציית התועלת שלו, וזה מעיד על גמירות דעת מלאה להשקיע את הכסף תמורת הסיכוי.

מעבר לכך, גם במישור התלמודי שבו נפנפת בשם "מקורות לאין קץ", כדאי לדייק: הסוגיה בסנהדרין כד ע"ב מביאה מחלוקת אמוראים האם משחק בקוביה נחשב לאסמכתא. רמי בר חמא טוען שזו אסמכתא ולכן יש בזה גזל, אך רב ששת חולק וסובר שזה אינו אסמכתא, כי האדם יודע שהוא עלול להפסיד. להלכה, פוסקים כרב ששת שאין במשחק בקוביה איסור גזל משום אסמכתא. הפסול לעדות של המשחק בקוביה (לפי הדעה שאין בזה גזל) נובע מכך שמי שזו אומנותו היחידה נחשב בטלן ש"אינו עוסק ביישובו של עולם", אך מי שמשחק פוקר עם חברים מדי פעם לשם הנאה ויש לו פרנסה אחרת, חרג גם מבעיה זו. לא רק שאין כאן גזל הוא אפילו לא נפסל לעדות. אמנם לכאורה נחלקו בזה המחבר והרמ"א ברס"י שע (וגם למחבר זה גזל רק מדרבנן), אבל גם בזה יש לחלק. ובפרט שאם הכסף מונח על השולחן או אצל מנהל המשחק אז לכו"ע אין כאן אסמכתא.

לסיכום: מי שמצטט פוסקים כדי להחיל חזקות פסיכולוגיות מתקופות עברו על משחקים בימינו שבהם ברור שיש גמירות דעת, מחליף את המציאות בטקסטים, וזו שגיאה מתודולוגית יסודית בפסיקת הלכה. כשיש מודעות, גמירות דעת והסכמה הדדית לשאת בהפסד, מותר לשחק פוקר, בפרט כשמדובר במשחק עם חברים להנאה.

ובשורה התחתונה, אני הייתי ממליץ לך להתמקד בשאלות של אחדות ה' (שבהן בין כה וכה אף אחד לא מבין וכולם מפריחים סיסמאות. זה השטח שלך. אתה ודאי תהיה טוב בזה) ולעזוב נושאים שאינך מבין בהם. את זה תשאיר למי שכן מבין, ואולי כדאי לעדכן גם את ידידך הנ"ל שלהבא יפנה למישהו אחר. בכל אופן, להבא אם תרצה להגיב על משהו אל תפתח שאלה חדשה בשו"ת אלא הגב בהמשך לשרשור המקורי.