עונשי מיתות בי''ד
ידועים ד' הר"ן בנדרים טז: שאפשר לאסור בקונם גם דבר שאין בו הנאה וכגון נגיעה בעלמא, ואדם יכול לאסור עצמו בנגיעה בחפץ פלוני. ובנמוק"י שם כ' עוד דה"ה לאסור את חפציו על אחרים בנגיעה, (וזה חידוש שיש לו בעלות על כזה דבר).
וא"כ אדם שנתחייב מיתה או מלקות וכו', והרי זה מצריך לכה"פ נגיעה בו, יעמוד ויאסור על עצמו את הנגיעה בשליח ב"ד, ואז לא יוכל השליח להענישו כי מכשילו באיסור,
ולהנמוק"י הנ"ל אפשר שיאסור את הנגיעה בגופו על שליח הב"ד, ואז אם השליח יגע בו להענישו יעבור בזה על איסור.
טוב, זה פלפול. אם אתה מתעקש לקבל תשובה הרי לך שתיים:
- או שתאמר שעשה דרבים דוחה את הלאו של הנדר (הגם שיש בו גם עשה אבל ישנו בשאלה).
- או שהנדר לא חל כשהדבר אינו ברשותו, וכשיש חובה להרגו אז הרשות לגעת בו אינו שלו אלא של הציבור ולכן אינו יכול לאסור זאת על הציבור.
עד שאתה שואל על מישהו שהדיר את שליח בית דין בנגיעה שאל על אישה שגם בה אסור לגעת כאשר העדים הזכרים סוקלים אותה או הכהן הזכר פורע את ראשה
אקרמן חזק וברוך על שאלתך
אבל שם י"ל עשה דוחה לא תעשה אבל כאן זה עשה ולא תעשה
וחוץ מהנ"ל באשה זה איסור הנאה ולצורך מצוה אין הנאה אסורה או משום מצוות לאו להנות ניתנו או משום דטריד במצוה כמו שלרופא מותר
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer