עיקרון הסיבתיות, מתמטיקה והחזו"א
יום טוב!
החזו"א ניסח תשובה (היה מודפס על טהרות וצונזר) על השאלה מה הסיבה לאלוקים, שכמו שנוסחה מתמטית קיימת גם אם אין עולם חומרי ותמיד תהיה אמת, ז"א שאינה כפופה למגבלות החלל- זמן וממילא לא לסיבתיות (ולהבנתי כוונתו לסיבתיות פיזיקלית ולא לוגית, ומפה אנו מגיעים לבעיית האינדוקציה ולשאלת בקים של לייבניץ ואכ"מ) ז"א שיש לה מעמד אידאי של אמת, כך גם אלוקים הוא ישות נצחית שאינה כפופה למגבלות המטראליות.
ושאלתי היא: שלכאורה החזו"א מניח בפשטות שלמתמטיקה יש מעמד מהותי נצחי אשר מתקיים גם בלא מציאות מטריאלית, וא"כ בעצם הוא מניח כאפלטון שיש מושגים אידאים (אומנם הוא דיבר על מהויות כטוב ורע וכל קטגוריות חשיבה, אך לכאורה זה ה"ה. ואגב- מה המעמד של מוזיקה, האם יש לה מעמד אידאי או שהיא רק תיאור המתורגם לסאונד של יחסי הגומלין של החומר?), אך אם נניח כאריסטו שכל המהויות והתכונות הינם קטגוריות המתארות את החומר ותו לא, אז אם אין עולם גם אין מתמטיקה ולכאורה גם אין אמת (שלכאורה לדבריו האמת זה רק יחס של התאמה ותו לא) שהרי אין מציאות נצחית מופשטת כזו, וממילא לא שייכת הגדרתו של החזו"א?
שאלה נוספת: לפי אפלטון יש 'עולם אידאות' שאינו צמוד לקיום המטריאלי, ואיני מבין: היכן הוא? באיזה מובן זה קיים? האם זה יש אונטולוגי?
תודה רבה!