פשט ברמב"ן על לא תענה

לשון רמב"ן שם: (יז) וביאור ולא תענה ברעך עד שוא – לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו, כי "שוא" דבר בטל: המילה "אפילו" משמעותה לכאורה שהכוונה לעדות שקר, ואסור אף שאין לה משמעות. אבל בסוף דבריו נראה שלא לזה הוא מתכוין, שהרי הוא מגדיר את האיסור על 'עדות שוא'. ובדוחק אולי אפשר היה לומר שאפילו בדבר בטל יש איסור שקר. אמנם מסברא לא ברור מה איסור יש בזה אם הוא דובר אמת. האם מדובר על הטרחת בי"ד ללא טעם? או שמא זהו לשון הרע כמו בעד אחד שמעיד על חברו כשעדות של ע"א לא מתקבלת שנפסק בכל הפוסקים שהוא אסור משום לה"ר. אמנם זה נאמר על דין פלילי שהוא מוציא לה"ר על חברו, אבל אולי לומר שהוא התחייב לו כסף אף שלא שילם אין בזה לה"ר. שו"ר בהעמק דבר שם שפירש באופן השני שמדובר באיסור לשון הרע בעדות סתם כמו בע"א (אבל לא הזכיר את הרמב"ן).