קאנט ועיקרון הטעם המספיק

מקווה שאני לא מפספס את כוונתו המדויקת,אבל עד כמה שהבנתי הוא טוען שעיקרון הסיבתיות ועקרון הטעם המספיק בכלל הם קריטריונים שהחושים והמוח מחילים על עולם התופעות והוא לא רלוונטי לתחום שחורג מהניסיון שלנו ובעולם הדברים כשלעצמם. באנטינומיה השנייה הוא טוען שגם רגרסיה אין סופית ניתנת להוכחה רציונלית בדיוק כמו קטיעתה ההגיונית על ידי מניע בלתי מונע. בעצם לטענתו יש כאן ניסיון שגוי של הכללת הניסיון שלנו שסך הכל משקף את כלי ההכרה האנושיים על תחום שאין לנו שום ניסיון בו

עקרון הסיבתיות הוא אפריורי לפי קאנט עצמו, ועקרון הטעם המספיק הוא בוודאי כזה. אז למה ליישם אותו דווקא על עולם התופעות ועל מה שבניסיון?
לגבי רגרסיה אינסופית, הסברתי בשיחה השנייה של המצוי הראשון. זו בכלל לא שאלה האם אפשר להוכיח אותה (אי אפשר). זה פשוט משהו חסר מובן. אין את מה להוכיח.

תודה רבה על התשובה.
הרב יכול לכוין למקור בו קאנט מסביר שהעיקרון אפריורי? הרב מתכוין למה שאומר שזו קטגוריית חשיבה שדרכה עולם התופעות מובן ולכן לא תלוי בניסיון?
הוא לא טוען שקטיגוריות החשיבה לא חלות על העולם כשלעצמו כי זה עיקרון אפיסטמי אבל לא אונטולוגי? עולם התופעות מאורגן כך על ידינו אבל לא מהווה מאפיין של העולם. למה מה שהוא אומר שגוי?
אני חשבתי שזה שומט את הקרקע מתחת למדע או משאיר מקום רק לפרשנות אינסטרומנטלית של המדע כי הקשרים שאנחנו מזהים בין סיבה לתוצאה הם רק השלכה שלנו על המציאות. הרב מסכים עם הנקודה הזו?

אני לא מבין את ההסתבכויות הללו. הסיבתיות שעליה העלה יום את ספקותיו, זכתה להסבר אצל קאנט בכך שהיא סינתטית-אפריורי. אז הוא סבר שהיא אפריורית. הטיעונים הטרנסצנדנטליים רק מבהירים כיצד הגענו לטענות הסינתטיות-אפריורי