רוח ההלכה

שלום רב. אני מבין שהשאלה עתיקה ולא יודע מדוע לא נענתה. כנראה פספסתי אותה. א-ב. אני לא חושב שיש משמעות למושג רוח ההלכה. נכון שבפרשנות של כל אחד נכנסות סברות כלליות שנצברו אצלו מהסביבה ומהניסיון ההלכתי הכללי שלו, מה שיכול להיקרא רוח ההלכה. אבל אין דבר אוניברסלי כזה. אלו ביטויים שמשקפים את עמדתו של פוסק מסוים, ויכול אחר לחלוק עליהם. ג. הרי לך שהבנת לבד שדברי הרמב"ם אינם הלכה אלא מדיניות חברתית שתלויה בנורמות. הכלל הוא שהלכה צריכה להיות מעוגנת בפסוק או דרשה או תקנה'גזירה דרבנן. אם פוסק, ראשון או אחרון, מפרש את הדברים מתוך פסוקים או דין דרבנן אז זו הלכה. אם הוא כותב שנראה לו כך או אחרת זו לכל היותר המלצה ואין לזה סמכות מחייבת. נכון שלפעמים גם כשנתלים בפסוק לא מתכוונים ממש לפרשנות אלא להרחבה (רוח הפסוק). כאן צריך פרשנות מסברא ואין לי כללים בזה. 
האם המושג “רוח ההלכה” גם הוא מושג קיים, והאם הוא בעל משקל הלכתי. כלומר, אם לפי סוגיות התלמוד ודעות הראשונים, אכן יוצאת איזושהי קולא, או דין שלא היה מקובל מקדמא דנא, מה עוד שדין זה הולך עם “רוח הזמן” הנאורה והמודרנית, האם יש איזהו פרמטר של “רוח ההלכה” שמנטרל את החשבון ההלכתי בסוגיה.
השאלה נשאלה כנגזרת על תגובתו של הרב דב ליאור לספרם החדש של הרבנים סתיו על זוגיות ומשפחה, בהם הם נקטו קולות גדולות (נישואי דתי וחילוניה, הפריה חוץ גופית לרווקה, הסתפקות במצוות “לערב” ב2 ילדים בלבד), שנראה שאכן עומדות (אם אכן הדבר כך) במבחן “ההלכה היבשה” (מה זה?) בשקלא וטריא בתלמוד ובפוסקים, אך אינן ל”רוח ההלכה” (ההלכה הרטובה?) ונכנעות ל”רוח הזמן” לדברי הרב ליאור.
 
[את דברי הרב ליאור אפשר למצוא כאן (לא בדברי הכתב, אלא בקובץ המצורף המראה את המכתב עצמו) http://www.srugim.co.il/240512-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%99 
 
לסיכום:
א. האם המושג “רוח ההלכה” קיים בכלל? האם הוא הוא פרמטר הלכתי?
ב. כיצד הוא נקבע? האמנם לא כל חידוש הלכתי, תחילתו היא כנגד “רוח ההלכה”?
ג. ברור שהנורמות בימי חז”ל ובימינו שונות. כיצד נבחין מה בדברי חז”ל הוא חיוב הלכתי, ומה הוא רק נורמה שלפיה חז”ל עבדו לפיה כתבו את דבריהם, אך אין בזה משום חיוב? (לדוג’, אף אחד בעולם לא יחשוב שדברי הרמב”ם “ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך.” הוא גזרה דרבנן, וודאי שלא רלוונטית ליום, אלא וודאי שהרמב”ם שח לפי נורמות הנהוגות בימיו.)