רוח המשפט – בדעת הרמבן

היי הרב.

אני קורא את רוח המשפט עכשיו ואני לא ככ מצליח להבין משהו.

אתה מנסה להציג את דעת הרמב"ם והרמב"ן במקור ושורש החיוב להקשיב לתקנות חכמים ולבססן על איזשהו מנגנון נביעה סינתטי.

לגבי הרמב"ם הנביעה היא די ברורה – מכך שאם חכמים תיקנו לעשות דבר כלשהו אסור לך שלא להקשיב להם (ואם זה יהיה במרי אז זו תהיה עבירה דאורייתא), ברור שלדבריהם יש משמעות אמיתית ואמורים להקשיב להם ולחקיקות שלהם.

לעומת זאת בדעת הרמב"ן הנביעה הסינתטית די רחוקה.. מכך שצריך להקשיב לחכמים בפרשנות צריך להקשיב להם בחקיקה? מה עניין שמיטה להר סיני? בפרשנות יש להם את הכלים והם לומדים הרבה אז יש להם את הכח לפרש נכון מכח התורה. בחקיקה ההחלטות שלהם עומדות ברשות עצמן וכביכול לא עומדות על שום בסיס. לא נראית פה נביעה סינתטית כלשהי.