שיפוט עצמי – ספק אמיתי או חיפוף?

שלום,

השתכנעתי מהטיעונים שלך לכך שיותר רציונלי להאמין בבורא.

בעיקר בבאלוהים הפילוסופי. בנקודה הזו אני חושב שאני מאמין בסבירות גבוהה.

המעבר ל-רוצה מאתנו משהו שהוא לא מוסר, והוא צריך להתגלות וההתגלות בהר סיני היא ההתגלות – אני גם מוכן לקבל שיותר רציונלי להאמין מאשר שלא. אבל כאן הבטחון שלי כבר נמוך יותר. לא יכול להגיד באותו בטחון שבו אני בטוח באלוהים הפילוסופי, שאני גם מאמין שההלכה היהודית היא, באותה רמת ודאות, מה שאותו יוצר רוצה ממני. אם כי, שוב, לדעתי יותר רציונלי להאמין במהלך הפילוסופי הזה מאשר לדחות אותו. מקבל את המסורת היהודות ברמת ודאות מוגבלת (אבל נוטה לחיוב).

משום כך אני חושב לקבל על עצמי רק מצוות עם ״מאמץ נמוך״ – תפילין, ברכות, הדלקת נרות. דברים שלא ישנו בצורה קיצונית את החיים שלי. אני חושב שזה לגיטימי כי אני עדיין פתוח לאפשרות שאני טועה לגבי ההלכה, ויש סיכוי שהחיים שלי הם ההזדמנות היחידה שקיבלתי במטרה לנצל אותם במלואם.

שמירת שבת מלאה למשל, וזרע לבטלה, הם ויתורים שאני חושב שהם גדולים מדיי.

עכשיו אני שואל איך אני יכול לנתח את עצמי ולדעת האם באמת מדובר בספק לגיטימי או שאני מחפף כי נוח לי? שואל בכנות איך אני יכול לדעת אם אני ״עובד על עצמי״.