תוספת שבת

תודה רבה לרב על התשובה ועל בהירות התשובה .ברשות הרב-אם הבנתי נכון התנא של בעצם מצמצם גם תוספת עינוי,אז מה מקורו של הרמב"ם?אולי הגמרא בביצה שאומרת "תוספת יוהכ דאורייתא"והרמב"ם יאמר שזה רק לעיניין עינוי?

כתוב שהוא ממעט תוספת מלאכה.

מקורו של הרמב"ם (הלכות שביתת עשור פ"א ה"ו) לחיוב תוספת עינוי מדאורייתא מפורש בכתוב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כג, לב). כפי שמבאר המגיד משנה, הרמב"ם לומד מפסוק זה שיש חובה מן התורה להתחיל את הצום והעינוי מבעוד יום בערב תשעה ולהמשיך מעט במוצאי היום, ודין זה נאמר אך ורק לגבי עינוי ביום הכיפורים ולא לגבי מלאכה.
הסוגיה במסכת ביצה (דף ל.):
הערתך לגבי הסוגיה בביצה (דף ל. ע"א) המציינת "הא תוספת יום הכיפורים דאורייתא הוא" נכונה מאוד. לשיטת הרמב"ם והמגיד משנה, קביעה זו של הגמרא שתוספת יום הכיפורים היא מדאורייתא מוסבת באופן מדויק על תוספת עינוי בלבד, שהיא הדרשה היחידה שהרמב"ם מקבל להלכה מדאורייתא בעניין זה.

תודה רבה,אך אם הרב מתכוון לברייתא לקמן,נראה שהיא ממעטת גם תוספת עינוי

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פא עמוד א
יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה – תלמוד לומר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, על עיצומו של יום – ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה, יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה, אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי – תלמוד לומר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, על עיצומו של יום – ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי. יכול לא יהא בכלל עונש, אבל יהא מוזהר על תוספת מלאכה – תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, על עיצומו של יום הוא מוזהר, ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. יכול לא יהא מוזהר על תוספת מלאכה, אבל יהא מוזהר על תוספת עינוי. ודין הוא: ומה מלאכה שנוהגת בשבתות וימים טובים – אינו מוזהר עליה, עינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים – אינו דין שלא יהא מוזהר עליו?