תורה ונחת רוח

בפשטות: האם החומש מנסה ללמד אותנו איך להיות מאושרים? אם כן, מהם העקרונות שאפשר ללמוד ממנו? אם לא, למה לא (אושר הוא דבר חשוב ואני מצפה מגוף ידע כזה התייחסות גם לנושא זה)?

החומש בא ללמד בעיקר הלכה וקצת היסטוריה. יש עוד הרבה דברים שהוא לא מלמד.

החומש מלמד גם דרך ארץ – איך להיזהר מנקמנות, לחפש שלום, להסתכל בעין טובה על המציאות, להודות בטעויות וכדומה.

הרכיבים ההילכתיים וההיסטוריים בחומש שוליים לחלוטין. אך עדיין רכיבים אלו הוצרכו שאחרת לא היו השוטים והאימבצילים מתיחסים אליו.

הספקן, אם אלו שוליים מה לדעתך הרכיבים העיקריים?
וחשוב מזה: האם תורה משמיים לא אמורה הייתה לתת למאמינים התייחסות רצינית לשאלת האושר בחיים? גם אם נניח שמושג האושר שלנו הוא במידה רבה קונסטרוקט בן זמננו, עדיין שאיפתו של האדם שיהיה לו "טוב" לא הייתה כ"כ מופרכת גם בעולם העתיק.

האושר קשור בשפע . ושמחת בכל הטוב… תחת אשר לא עבדת את ה אלוקיך בשמחה ובטוב לבב – מרוב כל.