תלמיד חכם שאין לו דעת וכ\\

אפשר להציע כל מיני וורטים, אני לא חושב שיש דרך לקבוע למה בדיוק הכוונה. זה ההקשר שבו זה מופיע:
[טו] דבר אחר ויקרא אל משה וידבר י"י. מיכן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה, אבי חכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים, נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף (תהלים קו, כב), ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני לפנים עד שקרא לו, שנא' ויקרא אל משה וידבר. להלן הוא אומר וירא י"י כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר (שמות ג, ד), בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדבור, באהל מועד אין כאן הפסקה כבסנה. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ. אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו, ובניו ובני ביתו שמחים בו, כשהוא מצוה את השליח אינו מצווהו אלא מבפנים, כמי שהוא מושיבו בין ברכיו, וכיד אדם על בנו. לכך נאמר ויקרא אל משה.
נראה שמדובר בנימוס והבנת דרך ארץ. זה מובא במדרש בהקשר של קריאה למשה שלא פנה עד שלא קראו אליו לאוהל מועד.
אפשרות אחרת היא דעת במובן של חיבור (והאדם ידע את חוה אשתו). כשמשה נכנס לאוהל מועד הוא היה מחובר לשכינה ואז יש בו דעת. לפעמים אדם יכול להיות מבריק אבל שכלו אינו ישר ולא מחובר למציאות ולהבנתה.