אהבה אמיתית

לדעתי אפשר בהחלט. הקשר עם אדם או אישה נעשה דרך ההופעות והמאפיינים החיצוניים שלו/ה, אבל דרכם אתה יוצר קשר עם האדם עצמו (בעל התכונות). הקשר הזה אינו חייב להיות מבוסס על אינטרס. למעשה, קשר לשם אינטרס אינו ראוי לשם אהבה אלא זוהי תאווה (זה מה שכתבת שמשהו בה מושך אותך. זו תאווה ולא אהבה). אהבה בהגדרתה היא קשר ללא אינטרס. האריכות בזה דון יהודה אברבנאל – שיחות על האהבה, וחוזה אורטגה אי גאסט – חמש מסות על אהבה. בזה יישוב למה שהקשו המפרשים על יעקב אבינו "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". דרכו של עולם שאם אתה אוהב מישהי כל יום נראה לך כמו נצח, וכאן כתוב הפוך. והתירוץ: זה  נכון כשאדם תאב למישהו (רוצה להשיג אותו) ופירוש הדבר הוא שהוא אוהב את עצמו. אבל יעקב אהב את רחל ולא את עצמו.
ראה גם בטור 120 שלי על מעשים אלטרואיסטיים שקשור לכאן.
איני יודע האם לזה אתה קורא אהבה למעלה מטעם ודעת. זה למעלה מאינטרס, בלי קשר לדעת ולטעם. אבל זו האהבה הרגילה. מה שאינו כזה אינו אהבה. ראה גם ברמב"ם פ"י מהל' תשובה ה"א-ב, שם הוא מגדיר עבודה מאהבה כעשיית האמת מפני שהוא אמת (ולא לשם אינטרס).