ידיעה ובחירה

תאמת שבשתי עגלות אתה דווקא אומר ההפך לגמרי. אתה כותב שם שהרבה הבינו שזו סתירה אנליטית אבל לדעתך זו סתירה סינתטית.

אתה מביא כדוגמה לחילוק את 1 מול 0 לעומת מינוס 1 לעומת 1 ומדבר על קיזוז. למשל על טמפרטורה או בין גאווה לענווה ששם זה 1 לעומת מינוס אחד. בשונה מכך חושך הוא העדר אור.

לכן , לפי מה שאתה אומר בספר, ההגדרה של ידיעה היא לא הגדרה שהיא "לא בחירה", אלא יש "ידיעת אלוהיפ" ויש "בחירה". במהות זה שתי הגדרות של מושגיפ מנותקים אחד מהשני ולכן אין פה סתירה חזיתית אנליטית.

האם כיום אתה תופס את סוגיית ידיעה ובחירה אחרת?

אתה אכן צודק בהבחנתך, והזכרת לי נשכחות. המחברת מזכירה לי שבעבר כבר העירו לי על הפער הזה בין מה שכתבתי ב"שתי עגלות וכדור פורח" לבין מה שאני כותב בשנים האחרונות (למשל בספר "מדעי החופש" ובטורים באתר).
כשכתבתי את "שתי עגלות", באמת טענתי שהמושגים 'ידיעה אלוקית' ו'בחירה חופשית' הם בעלי משמעות בלתי תלויה, ולכן הסתירה ביניהם אינה אנליטית אלא סתירה "סינתטית-אפריורי". כפי שציינת, הסברתי אז שיש מרווח שאולי מאפשר לחיות עם שתי האמונות הללו.
אולם, כפי שכבר עניתי במקום אחר למישהו שהקשה קושיה זהה לשלך, חזרתי בי מהקביעה הזאת. המודל הלוגי עצמו – המבחין בין סתירה אנליטית (חסרת מובן) לבין סתירה סינתטית-אפריורית – נותר בעינו ואני מחזיק בו גם היום. השינוי חל רק בשאלה לאיזו קטגוריה לשייך את בעיית הידיעה והבחירה.
כיום אני נוטה לחשוב שהסתירה בין הידיעה לבחירה היא סתירה לוגית-אנליטית לכל דבר (ולא סינתטית-אפריורית). הסיבה לכך היא שהמשמעות של בחירה חופשית (ליברטריאנית) היא שהעתיד עדיין לא נקבע, ולכן המידע עליו פשוט אינו קיים. הביטוי "לדעת מידע שאינו קיים" מכיל סתירה פנימית לוגית, ממש כמו "משולש עגול" או "רווק נשוי".
מה שחידד לי את ההבנה הזו והביא לשינוי בעמדתי הוא פרדוקס ניוקומב. כשעוקבים אחרי הניסוי המחשבתי הזה, נוכחים לראות שאם המידע מראש כבר קיים בוודאות אצל גורם כלשהו (נביא או הקב"ה), לא ייתכן שלאדם יש חופש רצון אמיתי. פרדוקס ניוקומב שומט את הקרקע מתחת לכל הטענות המתחמקות שמנסות לאחוז בחבל משני קצותיו.
אמנם התלבטתי בנקודה זו שנים לא מעטות משום שבמבט ראשוני הסתירה בין המושגים לא נראית ישירה (כי משמעותם המילולית אינה הפוכה חזיתית), אך בשורה התחתונה כיום דעתי היא שאי אפשר לאמץ את שתי ההנחות הללו במקביל. הסתירה הזו מאלצת אותנו לדחות את אחת מקרנותיה, ומסקנתי היא שעצם רצונו של הקב"ה לאפשר לנו בחירה חופשית מאלץ אותו לוותר על ידיעתו מראש את מה שנבחר לעשות, ולכן הוא אכן אינו יודע את העתיד הבחירי.

כך אכן הבנתי ותודה על ההבהרה. באמת מה שרציתי לשאול זה איך אתה אומר שאין סתירה חזיתית שם כי בחירה משמעותה שהעתיד עוד לא ידוע (ובנוסף יש את זה שידעתי שהיום אתה סובר אחרת..)

על ההסבר הזה – בספר אתה מביא את הדברים האלה שאלוהים בחר שלא לדעת מדברי השל"ה אם אני זוכר נכון… בספר אתה כותב שההסבר הזה לא סביר כי איך יכול להיות שגורם כל יכולת יכול להגביל את עצמו? זה לא סביר. האפ אלוהים יכול להפוך עצמו לאדם ואדם אחר יהרוג אותו? ברור שהתשובה היא לא….

אם כן מהי התשובה פה בעצם לזה שאלוהיפ לא יודע?

איבדתי אותך. על מה אתה שואל ומה השאלה.

אתה כותב : "ומסקנתי היא שעצם רצונו של הקב"ה לאפשר לנו בחירה חופשית מאלץ אותו לוותר על ידיעתו מראש את מה שנבחר לעשות, ולכן הוא אכן אינו יודע את העתיד הבחירי."

ב"שתי עגלות " אתה כותב שלא נשמע שיש בכלל מובן לאמירה כזאת. האם יש מובן לאינסוף שמצמצם עצמו? האם אלוהים שהוא רב עוצמה יכול להפוך עצמו לאדם ולמות מידי אדם אחר כך? ברור שלא. מה בכלל מובן הוויתור על ידיעה מראש? האם יש לזה מובן? (כאשר ברור שלא רק שהוא מבטל את ידיעתו מראש אלא את עצם המידע ).

לא חושב שכתבתי שם דבר כזה. זה לא צמצום של עצמו אלא מתן בחירה לבני אדם. היעדר המידע הוא תוצאה ממילא (המידע לא קיים ולא שהוא אינו יודע אותו) ואינה צמצום ביכולתו.