ראייה להשגחה מההיסטוריה של עמ"י

שלום מיכי

לא עיינתי כ"כ בחלק הראשון של הטיעון שלך הפיזיקו-תאולוגי והמוסר וכו' לפני שכתבתי את השאלה.

(למרות שידעתי שאתה מתנה אותו כתנאי הכרחי לטיעון אבל ממבט ראשוני לא ייחסתי אליו הרבה חשיבות, לענ"ד רוב האנשים לא מייחסים לטיעונים האלה הרבה חשיבות ולענ"ד יש לכך סיבות מוצדקות במקצת. שהרי ראיה אמפירית על ההתגלות היא הרבה יותר וודאית וכבדת משקל לקיומו של רצונו של ה' מאשר כל מיני חשבונות פילוסופיים לא מוכרחים מספיק. כפי שאני אראה קצת להלן)

בכל זאת יש לי לומר שלושה דברים:

1) גם חריגה מהסטטיסטיקה היא חריגה מחוקי הטבע:

כמדומני שאתה כבר אמרת במספר הזדמנויות שאתה מגדיר את חוקי הסטטיסטיקה כחלק מחוקי הטבע – לכן דבר שהוא נמצא בחריגה חריפה באופן מתמיד (!) מחוקי הסטטיסטיקה של ההיסטוריה לפי ההגדרות שלך הוא עדיין נכלל בגדר נס. אלא אם כן אתה משנה את ההגדרות שלך למה כלול בהגדרת המושג "טבע". אם הוצאת משם את חוקי הסטטיסטיקה זה לא פוגע בטענה שלי, אני פשוט ישנה את ההגדרות ואגיד שהקב"ה מתערב בדרך הטבע. שהרי אם יש לי חריגה מתמדת מחוקי הסטטיסטיקה אני לא יכול לומר שפשר התופעה הוא כל הזמן מקרה – אני חייב למצוא לזה סיבה אחרת. אם הכוונה במה שאמרת ביחס לייחודיות התורה והתרבות של עמ"י היא רק העובדה שהיא הבטיחה לנו חזון באחרית הימים ושנשוב לארצנו ואסרה עלינו להתבולל – רק הדבר הזה הוא ממש לא הסבר משביע רצון לתופעות שחווה עם ישראל, שכן אנחנו מוצאים את התכונות האלה גם בדתות אחרות: הזורואסטרים יש להם חזון אחרית הימים, יש להם איסור להתבולל עם תרבויות אחרות והם היום נמצאים בסכנת הכחדה. אפי' שהיה להם הרבה פחות סיבות להגיע למצב הזה מאשר לנו! כנ"ל גם אתה יכול לייחס את זה לדת השומרונית, לדת הדרוזית, לדת המנדעית, לדת הקראית (למרות שאפשר לטעון שהם גם חווים אנטישמיות, אך הם כבר היום במה שנראה כתהליך הכחדה בלתי נמנע) ועוד. אמנם יש פה מימד לא פייר – שהרי חזון אחרית הימים שלהם כלל הרבה יותר ממדים מנותקים מהמציאות מאשר לנו מבחינת חוקי הטבע הפיזיים. אך עם כל מה שעברנו בגלות אין ספק שקיבוץ הגלויות אפשר גם להכליל אותו כמשהו שנוגד את חוקי הטבע, (או שזה סימן להשגחה אלוקית בחוקי הטבע, תלוי בהגדרות כפי שציינתי לעיל) ואכן זה סימן להתגשמות הנבואות. במיוחד אם אתה מתחשב בעובדה שזה קרה אחרי שואה נוראה, שמראה על מעין התגשמות של חזון העצמות היבשות. אם לנבואות האלו לא היו כ"כ סיבות טבעיות במציאות שמתנגדות אליהם – אתה צודק שהיו להתגשמויות הנבואות האלו פחות חשיבות (כמו שלמוסלמים יש נבואה באיזה צחיח שבמקום שהיו רועי מדבר אז שם יבנו גורדי שחקים, סימן לגורדי השחקים שנמצאים בארצות הערביות) אך ברור שזה לא המצב.

2) הטענה על הצורך של ההתגלות מהמוסר היא לא כ"כ חזקה

היה לי תמוה האמירה שלך שהמוסר לבדו אינו יכול להיות המטרה הסופית ולכן צריך מטרה "דתית". עכשיו ראיתי שאתה מתייחס לשאלה של הדאונטולוגיה והטלאולוגיה של המוסר במחברת החמישית. ושם אתה טוען שהמוסר הוא מביא לתיקון החברה והוא לא יכול להיות יותר שלם מזה ולכן הדבר מזקיק התגלות. ושם אתה גם מביא את הטענה שאפשר לומר שהפן הדאונטולוגי במוסר הוא התיקון ה"דתי" שהקב"ה חפץ בו ולשם כך הוא ברא אותנו. את הטענה האחרונה לא ראיתי לאורך המחברת שאתה פורך אותה כ"כ בצורה טובה. אתה אומר שאם זה היה כך אז היינו יכולים לומר שתפקיד המוסר היה תיקון החברה והוא היה רק אמצעי ולא ברור מה תכליתו אם הוא רק אמצעי.
יש לי על כך שלוש קושיות:
1) מה זה משנה אם היינו מועדים לטעות כזאת?! בגלל זה הקב"ה נתן לנו שכל ובחירה חופשית שלא ניפול בה ונראה שבאמת יש ערך "דתי" לקיום המוסר. 2) הייתי גם יכול לומר כך על התורה שהתוצאות שלה הם חוויות מיסטיות ולכן לא יכול להיות שזה התיקון של הקב"ה ואין לזה ערך "דתי", 3) אני לא בקיא כ"כ במשנתו של קאנט אבל מהשערה פשוטה אני לא חושב שהוא מאמין בהתגלות בסיני או שהוא מאמין בצורך בה, ובכל זאת הוא העלה את הרעיון של הצו הקטגורי – כלומר, ערך "דתי" למוסר שהוא לא כאמצעי. הוא לא עשה את החשבון כמוך ואמר שלא יכול להיות שהמוסר זה הדבר היחיד שהקב"ה לשמו ברא את העולם. מה גם שהדבר הזה כרוך בהאנשה חריפה מאוד מה שמורידה בהרבה את ההכרחיות של המסקנה הזו (כפי שציינת במחברת).
(בהערת סוגריים, הבנתי לאור הרבה ממאמריך ושיעוריך שאין לך כ"כ הגדרה ברורה למה זה "ערך דתי", יעני הגדרה באופן כזה שאני יוכל להצביע בהכרה שלי על הדבר הזה שנקרא "ערך דתי" אולי אפי' לשיטתך המושג "ערך דתי" הוא סתום בצורה גמורה ורק ההגדרה המילולית שלו היא תכלית שהקב"ה לשמה נתן את התורה אך אין לנו שום השגה בה (אני לא יודע אם אתה סובר שמעצם תכונתו של הערך הדתי אין לנו שום השגה בו או שרק הדבר נובע מקוצר שכלנו). אני כשהתייחסתי למושג הזה פה אני התכוונתי גם לאותה הגדרה, לא באופן שזה יכול להתפרש גם כמטרה מיסטית כזאת או אחרת).

אז נראה שלפי זה אם אתה מפיל את הטענה הזאת שהמוסר לבדו אינה המטרה הסופית וכו', נראה שנשמט פה כל הביסוס של הטענה לצורך בהתגלות! הרי הצורך בהתגלות לא מתחיל בכלל מכל הטיעונים הפיזיקו-תאולוגי והקוסמולוגי וכו' – כלומר, כל מה שאתה כותב במחברת הראשונה עד השלישית. אלא זה מתחיל מהטענה הנ"ל. ואם זה נשמט ממילא גם הטיעון העד עם הצירוף הזה של הטענה של המוסר (מה שהראתי שהוא לא כ"כ מחזיק) הוא גם נשמט!. אלא אם כן אתה מצרף לטיעון העד גם את כל ההיסטוריה של עמ"י, לא במשמעות של התרחשות טבעית אלא התגלות ניסית.

3)יש הבדל בין ספקולציה מנותקת לבין אחת סבירה:

ברור שזה הזיה לטעון שאנחנו מוחות בתוך צנצנת (למרות שאין לי דרך להפריך זאת לוגית). אך זה לא מופרך בכלל לטעון שהייתה חריגה טבעית במהלך חוקי הטבע בהיסטוריה, שהיה מעמד אחד שבו אנשים חוו הזיה ופירשו אותה כחוויה של אינטראקציה עם האל. אותו דבר גם קרה לאירועים כמו נס השמש עם מרייה מפאטימה ב1917 למניינם. לכן יש חילוק משמעותי בין שני הדברים וחובת ההוכחה היא על הטוען להתגלות חד פעמית.

ההיסטוריה של עמ"י היא לא משהו שאתה יכול לתלות אותו במקרה חריג חד פעמי בהתאם לתנאי הזמן והמקום – זו התרחשות מתמשכת. כאשר קורה לך התרחשות מתמשכת ואתה לא מוצא לה פשר מקרי אתה צריך לייחס לזה איזשהו חוק (מה שנקרא – המקרה לא יתמיד). והחוק הזה ע"פ ההקשרים של ההתרחשות הוא כנראה צריך להיות ההשגחה הכללית של ה' שיש על עמ"י בהיסטוריה. ולכן לא רק שחובת ההוכחה היא על האומר שאין השגחה כללית של ה' על עמ"י, אלא אני לא רואה את זה בכלל כמשהו שניתן לוויכוח.