'ולא תתרו'
שאלת הבהרה:
בשיעור על דוגמטיזם הבאת את דברי הרמב"ם על 'ולא תתרו' והסברת את הקושי הבסיסי שבו. בסופו של דבר הבאת שני מודלים: (1) אדם שבאמת מסופק ובדוק את הדתות האחרות מתוך ספקות אמיתיים – אדם כזה אינו עובר על 'ולא תתרו', ולא יכול להיות שיש איסור כלפיו. (2) אדם שמעוניין להצדיק 'אד-הוק' את תאוות ורצונות שונים, ולכן הוא מאמץ תיאוריות חילופיות. על כך נאמר 'ולא תתרו', שכן העמדות השונות אינם אלא כסות בלבד, והוא עצמו – בפנימיות מוחו – יודע שאין בתיאוריות אלו ממש.
אני רוצה לשאול כלפי מקרה שלישי שאינו קיצוני כמו שני קודמיו: (3) אדם שמאמין, אולם מתוך סקרנות אינטלקטואלית ורחבות אופקים מתעניין בעמדות נוספות – מה דינו? מחד, די ברור שגם בזה אין איסור, שכן ממ"נ: אם מתוך כן הוא יאמין בזה – שוב, הרי שהוא אנוס. ואם הוא אינו מאמין, אז מה הבעיה בכך? והרי הוא לא מצדיק שום תאווה בעייתית? האם ייתכן לומר שיש איסור 'בחפצא' להתעסק בנושאים אלו? ואולי על זה נאמר 'ולא תתרו'. כלומר, האיסור מתקיים דווקא כאשר האדם מאמין באלוקים, ואילו העבירה מסתכמת בעצם העובדה שנושאים אלו הינם עבודה זרה. אם כן. אזי די ברור שאין צורך להגיע להצעתך שהבעייתיות היא הצדקת התאוות, שכן האיסור הוא בעצם העיסוק בתחום בעייתי זה.
כמובן שהצעה זו מנוחת על ההנחה שיש כזה איסור (עיסוק מתוך סקרנות תרבותית או אינטלקטואלית), האם אכן יש המסבירים כך?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
תודה על המענה המפורט.
כן, הבנתי. יפה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer