כוונה

תודה רבה כבוד הרב, אני מחפש כבר הרבה זמן בנושא ולא מוצא אז חשבתי שאולי כבר אין ולכן פניתי אלייך, אמשיך לנסות לחפש.

לגבי טענת חיי האדם, לא כל כך הבנתי מה שאמרת אז אגיד מה שאני מבין, שמדובר בכך שהאדם עושה משהו כי הוא יודע שזה מצווה ולא עושה משהו כי הוא יודע שזה עבירה, בלי צורך בכוונה מיוחדת מחשבתית או מדוברת ובלי התעמקות בטעמים (לא שהם אינם דברים טובים וחשובים בהתאם לדרגת האדם אבל הם לא מעכבים)

מצבים הופכים להגדרה זו יהיו רבים כמו שוגג, מזיד, מתעסק, אינו מתכוון…

אשמח לדעתך אם הבנתי נכון את הדברים, ואולי לעצה היכן אני יכול לחפש את הפוסקים בשני הנושאים הללו?

רק אומר ברשותך עוד נקודה, שרמת המודעות שלך לאותה ידיעה שיש לך שאתה משהו כי הוא מצווה הוא לא משהו כי הוא עבירה לא חייבת להיות גבוהה תמיד ואפילו במקרים מסוימים רמת מודעות נמוכה מאוד לדעתי תעיד על יותר גדולה למשל במצבים שבהם אתה נדרש לעשות את המצווה או לעשות את העבירה מתוך אינסטינקט, אביך הגיע מאחורייך ומיד שראית אותו נעמדת

אשמח גם לדעתך בדבר הזה

אם אתה מחפש חומר על כוונה במצוות יש בשפע ברשת. נסה את גוגל.
מצוות צריכות כוונה פירושו כוונה לצאת ידי חובה (כלומר לעשות לשם מצווה). עבירות לא צריכות כוונה בכלל, לכן הדיון לגביהן אינו רלוונטי (נכון שעבירות בלי ידיעה נחשבות שוגג והן עבירות קלות יותר. אבל הידיעה שבה מדובר אינה קשורה לכוונה שמוצאים במצוות. שם מדובר במוטיבציה ולא בידיעה). כל זה לא קשור לטעמים והתעמקויות ורמת מודעות וכו'. כוונות האר"י ושאר כוונות מיוחדות אינן חובה הלכתית אלא לכל היותר מעלה נוספת, אם בכלל.
החיי אדם טוען שאם אתה עושה מעשה בנסיבות שבהן ברור שכוונתך למצווה, זה נחשב שהתכוונת גם ללא כוונה מיוחדת. אולי לזה התכוונת.

תודה כבוד הרב, לעניות דעתי נכון להרגע, בפשטות, שאדם עושה משהו ולא בטעות זה נקרא בכוונה.. לפי הידע המועט שיש לי על זה מדברים בתלמוד אבל עד עכשיו לא מצאתי פוסק לאורך הדורות שאומר ככה, חשבתי שהחיי אדם אבל אחרי שקראתי שוב באמת גם הוא לא בדיוק אומר ככה, אמשיך לחפש

חסרים לך מושגי יסוד. אין לזה שום קשר למצוות צריכות כוונה.