מה הנקודה שבגללה אני יכול לסמוך על עצמי

השאלה מובנת לגמרי. ביחס  למומחים צריך לתת יחס של כבדהו וחשדהו. כדאי להקשיב היטב לדבריהם ולשקול אותם ברצינות, אבל בהחלט לא לקבל אותם רק כי המומחה אמר. בסוף סוף יש שכל ישר, אף שכמובן הוא יכול גם להטעות אותך, אבל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. כמובן שהדיין אמור להתחשב גם בשיקול הזה עצמו: שאלו מומחים ואולי אני מפספס משהו. וכאן עליו להתחשב בשיקולים נוספים שאת חלקם אמנה כעת.
חשוב להבחין בין מומחה שמתבטא בתחום מומחיותו, לבין מומחה שחורג ממנה (ולפעמים אפילו הוא עצמו, ובוודאי שומעיו, לא שמים לכך לב). הבאתי לכך דוגמאות בספריי אלוהים משחק בקוביות ומדעי החופש, שבהם מומחים גדולים מדברים שטויות מוחלטות כשהם עוסקים בפילוסופיה של תחום העיסוק שלהם. לפעמים הם גם מביאים עמדות שלא נבדקו היטב מדעית אלא מבוססות על פרשנות או גישה אחת מיני כמה. גם אז המומחה לא תמיד מודע לכך ולא תמיד מציין זאת (בתחום התזונה זה מאד בולט. יש שם מחלוקות גדולות בין גישות שונות).
מעבר לזה, יש תחומים שבהם אין באמת מומחיות. בתחום הצבאי למשל לדעתי אין מומחיות. זו אחיזת עיניים. יש מומחיות איך לבצע פעולה מסוימת, אסטרטגיה צבאית, היכרות עם כלי לחימה שונים וכדומה. אבל מדיניות ושיקולי ביטחון כלליים, אינם עניין למומחים. אין פלא שרואים את האג'נדה של כל מומחה כזה דרך חוות הדעת שלו, ובכל שאלה תוכל למצוא "מומחים"" שיגידו כך או להיפך. בן גוריון כבר אמר שהמומחים הם מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה. הוא כמובן דיבר על מומחים להיסטוריה ומדע המדינה וכדומה, ולא על רופאים, מתמטיקאים, או פיזיקאים. אלו תחומים שבהם יש מומחיות אמיתית. לא הייתי ממליץ לך לחלוק על עמדה רפואית ברורה (אם אין לך רופא שחולק על הרופא שלך) ובוודאי לא על עמדה של פיזיקאי, מתמטיקאי, ביולוג או כימאי, כשהם מתבטאים בתחומם (כי גם הם חורגים לא פעם). אם אתה רואה שיש השפעה של אג'נדה זה עניין אחר, וכבר הזכרתי למעלה את הדוגמאות. אבל אל תשכח שגם אתה עצמך מושפע מאג'נדה שלך. ולפעמים מה שנראה לך שטויות זה בגלל שלך עצמך יש אגנ'דה שמטה אותך.