מה זה דביקות בלימוד תורה?

שו"תקטגוריה: אמונהמה זה דביקות בלימוד תורה?
דוד שאל לפני 3 שבועות

שלום לרב מיכאל,
התחלתי לשמוע את סדרת השיעורים שלך בנושא 'לימוד תורה' (מעניין מאוד) ושם נראה שהמסקנה שלך (שגם שותפים לה ר' חיים מוולאז'ין ובעל התניא) שבעצם לימוד התורה יש דביקות שכלית ברצונותיו של הקב"ה, שהיא למעשה דביקות בקב"ה עצמו. ועל כן בכל פעם שמבינים איזו שהיא הבנה בהלכה (שהם למעשה הרצון בפועל שהקב"ה הורה לנו בעולם) זה למעשה מביא לעוד קומה בדביקות השכלית של הלומד לקב"ה. וזה בניגוד לחסידות למשל שסברה שהתורה היא רק אחד מן האמצעים להגיע לדבקות דרך הרגש דווקא.
עד כאן הדברים בקצירת האומר לפי איך שהבנתי אותם ממך (אשמח אם תעיר שמא לא דייקתי). אבל השאלה שלי היא מה זה אומר בדיוק שמישהו אכן דבוק בקב"ה? במה זה מתבטא? האם הוא מושגח יותר, נתון יותר לתובנות ואינטואיציות רוחניות, קרוב יותר לאיזו שהיא אמת? האם יש איזו דרך אמפירית לראות שמישהו אכן דבוק בקב"ה לאחר לימוד גמרא בעיון לעומת מישהו אחר? ואם איכשהו יש דרך כזו האם יש גם דרך להראות שהיא נעשית דווקא בשיטת לימוד מסוימת? (אליבא דהילכתא כמו החזו"א, שיטת ההבנה כמו בריסק, טלז ושאר ישיבות ליטא וכו', או אפילו לראות שעיון תלמודי בעל עדיפות ללימוד בעל אופי שונה כגון אגדה/מחשבה או תנ"ך וכו').
או שזו מעין "חלות" מטא-פיזית/מיסטית כזו שאת התוצאות שלה נראה רק בעולם הבא וכו' ואין דרך לראות/לחוש אותה בעולם שלנו.
מרגיש לי שיש לי קצת עמימות במושג הזה, ואשמח לשמוע איך אתה הבנת אותו. 
אני מקווה שניסחתי את השאלה בצורה טובה, אשמח לשמוע את התייחסותך

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שבועות

אני לא חושב שיש לזה ביטויים מעשיים. זו הגדרה של המצב (לאו דווקא חלות). להימצא במצב כזה זה לא אמצעי למשהו אחר אלא יעד לעצמו. נפה"ח שם מביא את הרא"ש שלימוד תורה נעשה לשמה, לשם התורה. הלימוד הוא מטרה לעצמו ולא אמצעי.
אני לא חושב שזה אמור להיות תלוי בשיטת הלימוד, אבל מסברה נראה שעיון הוא יותר מבקיאות. העמקה וגילוי צורות חשיבה נראית כמו חיבור יותר עמוק ויסודי לדרכיו של הקב"ה. תוכל לראות כאן האתר את סדרת הטורים על ייצוג (379 והלאה) שבה הסברתי זאת ביתר פירוט.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שבועות

וכן בסדרה על שירה (107 והלאה) שבסופה חזרתי לבאר מדוע התורה קרויה שירה זה בלימוד עיוני דווקא (טור 113)

דוד הגיב לפני 3 שבועות

תודה רבה על התשובה
אבל כמובן שלא התכוונתי שהלימוד הוא אמצעי למשהו, אלא גם כאשר הלימוד הוא בשביל התורה שהיא היא הדביקות בקב"ה, איך אני יודע שאני אכן שרוי במצב הזה? או לחלופין מאיפה בכלל אני יכול להצביע על כך שיש דבר כזה בכלל דביקות, ועוד שהיא נעשית דרך לימוד תורה.
אבל ענית שאין לזה ביטויים מעשיים בפועל, אז איך הגעת מלכתחילה למסקנה שישנה דביקות שמושגת על ידי לימוד תורה? הגעת למסקנה הזו רק דרך עיון במחשבת האחרונים (כדוגמת נפה"ח ובעל התניא)? או שיש דרך בלתי אמצעית נוספת להגיע למסקנה הזו (אינטואיציות וסברות רציונליות של השכל למשל)?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שבועות

לא הבנת. אם אין מטרה שהלימוד נועד להשגתה, משמעות הדבר היא שהדבקות אינה מצב שנוצר מהלימוד. הלימוד הוא הוא הדבקות. אז מה אתה רוצה לראות כאינדיקציה לכך שאתה דבוק? אם אתה לומד אתה דבוק, כי הוא ורצונו חד. כשאתה לומד אז רצונו נמצא בך ואתה עוסק בו. כמו שכתבתי לך, לא צריך להגיע למיסטיקה או חלויות. מצב הלימוד הוא בהגדרתו מצב של דבקות בקב"ה. זה כמו שאומר לך שאני יודע שכעת יום, ותשאל אותי איך אני יודע שעכשיו יום. אולי אוכל לתת לך נימוק כלשהו, בכל אופן זו שאלה בעלת מובן. אבל אם תשאל איך אתה יודע שאתה יודע שעכשיו יום, זו שאלה חסרת מובן. הידיעה היא מצב לעצמו ואם אני יודע לא צריך ואין אינדיקציות לכך שאני יודע.

דוד הגיב לפני 3 שבועות

שאלה נוספת, האם לדעתך בשביל עניין הדביקות כפי שתיארת גם צריך הזדהות עם התורה שלומדים (כלומר הרצונות של הקב"ה), או שידיעת והבנת עומק ההלכה גרידא כבר היא הדביקות השלימה גם אם זה מרגיש מאוד מנותק מהלומד.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שבועות

לא יודע. סביר שעצם הלימוד מספיק שהרי לא מדובר על דבקות נפשית אלא על מצב של למידה שהוא עצמו הדבקות.

השאר תגובה

Back to top button