מכות דף ה:

עד שאל לפני שבוע 1

הגמרא שואלת “חייבי גלויות מאין” ומביאה גזירה שווה “רוצח רוצח”. למה בעצם הלימוד הזה נדרש? הרי הגזירה השווה הקודמת לגבי חייבי מלקיות (“רשע רשע”) בעצם משתמשת בפסוק שבדף ב: שימש ללמוד שעונש על עדים שזממו להעניש את פלוני בגלות הוא מלקות ובפרט איך רש”י אומר שהפסוק “והרשיעו את הרשע” מדבר על הנידון כאשר הגמרא שם מסיקה שדווקא מדובר על העדים הזוממים??
ראיתי שהריטב”א שואל לגבי זה גם, אך נותן תירוץ לא כל כך מספק.
האם לרב יש תירוץ משכנע?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני שבוע 1

לא מבין את השאלה. מחפשים כאן מקור לכך שהם נענשים רק אחרי שייגמר הדין על פיהם. אתה שואל מדוע שלא נלמד זאת מהגז”ש הראשונה לגבי חייבי מלקויות? כי בחייבי מלקויות המלקות הן מדין כאשר זמם (כמוש”כ רש”י) ואילו כאן בגלויות המלקות הן מדין לא תענה. לכן הגז”ש של רשע רשע לא תועיל כאן.
לגבי השאלה האם מדובר על הנדון או על העדים, בדרש ל]פעמים נוטים ממשמעותו הפשטית של הפסוק. למשל, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב – מכאן פסלו בגמרא בשבועות נשים לעדות. אבל האנשים בפסוק הם בעה”ד ולא העדים. אגב, בעדים זוממים על גלות הם לוקים כבע”ד שהורשעו בשקר ולא כעדים. ולכן כשאומרים והיה אם בן הכות הרשע, זה בהחלט מתאים להם. הם לוקים כרשעים.

השאר תגובה