ספקנות

ספקנות היא כלי טוב, חוסר קבלת אמירות והנחות מוצא סתם בגלל שהן ישנן. ומנגד, ספקנות במונח הרדיקאלי קורא תגר על הכל כולל הכל. הנחת המוצא הספקנית הזו, במובנה המוסרי או האפיסטמי ראיתי שאתה לא רואה ערך בדיון עם אלו הדוגלים בשיטות מעין אלה. 
ספקנות ראדיקלית זו, חוץ מקריאת התגר הרי היא גם תקועה במקום חסרת כל מעש. כאשר אדם נעשה ספקן כזה אין לו דבר וחצי דבר לעשות, אולי סתם להנות ולנסות למצות הנאה בחיים עד שלב כלשהו. מה טעם הוא זה שכאשר אתה רואה את המונח הספקני הזה שוודאי לא נעים ונחמד לכל אחד, וודאי אף אחד לא רוצה ללכת בדרכה במובנה הראדיקלי, אתה לא מקבל אותו? מדוע חלק יוצאים וחלק לא יוצאים מהנחת המוצא של ספקנות?