עסקת החטופים

שלום לרב מיכי,
 
רק לאחרונה ראיתי את הפוסטים שכתבת בהם הבעת את עמדתך לגבי עיסקת החטופים והתעצבתי להיווכח שאתה מתנגד לעיסקאות החטופים , גם אלה שהיו.
קראתי את הטיעונים וכיון שכדור הרגעה או פסיכולוג לא יסירו את העצב (גם אם הוא רק רגש) אני מבקש להביא בפניך מספר טיעונים בעד העיסקה ונסיון להתמודד עם חלק מטיעוניך.
1.מושכל ראשון הוא שאין כל מקום להשוות את החטופים מה- 7.10 לכל מי שנחטף או נלקח בשבי בעבר.
החטופים נמצאים במנהרות החמאס אך ורק בשל כשלונה המחפיר של המדינה (בין דרג צבאי בין ממשלה) למלא את חובתה הבסיסית כלפי אזרחיה לשמירת ביטחונם האישי בכלל ובישובי העוטף בפרט.
כשל זה הינו למעשה הפרה בוטה של התנאי היסודי ביותר בחוזה שבינה לבין אזרחיה ועל כן מוטלת עליה החובה ,שאפשר להגדירה אף כקדושה, לעשות הכל לבצע בעין חוזה זה שהופר.
זאת ניתן וצריך היה להיעשות אך ורק בכך שמטרת המלחמה הראשונה שהיה על הממשלה להציב היא החזרת החטופים.
2.אתה עצמך קובע שאין כל אפשרות סבירה להגדיר את מטרת המלחמה כהחזרת החטופים ובאותה עת לקבוע מטרה מקבילה של השמדת החמאס.
כיון שהחזרת החטופים היא חובה ערכית מוסרית וחוזית בבחינת תיקון הרשלנות הפושעת(לטעמי אף מגעת לפשע) שהביאה עלינו את ה- 7.10 בכלל וחטיפת החטופים בפרט כי אז על מטרה זו להיות הדומיננטית גם אם תפגע או תצמצם את מטרת השמדת החמאס.
3.המלחמה נועדה איפא להשמיד את החמאס אך רק כל עוד היא גם תביא להחזרת החטופים וככל שמטרת ההשמדה תפגע או עלולה לפגוע בחטופים על המדינה להתאים את פעולות ההשמדה כך שלא תקריס את החזרת החטופים.
4.בכל הנ"ל לא עירבתי את מרכיב הרגש את החמלה את הערבות ההדדית את מניעת הסבל את החובה כלפי המשפחות שסבלן לא יתואר ושאנחנו כבני אנוש וכיהודים מחוייבים בכך.
5. הנימוק שלך שהשיקולים והשיח בענין עיסקאות החטופים משקפים את פסיכוזת האמוציונליות  ונטולי הגיון ,שכל ונימוקים עניניים שאסור להן שישפיעו על השגת המטרה של המדינה שהיא השמדת החמאס, היא עובדתית לא נכונה במקרה של מלחמה זו  וזאת אפילו אם אסכים להנחת היסוד שלך שעל מנהיגות ראויה לדעת להקריב את היחיד למען מטרות העל של המדינה.
במקרה שלנו תחת הנהגת ראש הממשלה וחבר מרעיו( ואני זוכר את הציונים שנתת בזמנו לממשלה זו) אין להנחת יסוד זו כל בסיס ורלוונטיות.
א.הם האחראים להגדרת מטרות המלחמה הסותרות בעליל וזה לא קרה עקב חוסר מחשבה ,להיפך.
ב.הסכנה הוודאית והמיידית של הרג או מוות אחר של החטופים גוברת על הסכנה העתידית העלולה אולי להתרחש עקב שחרור מספר רב של מחבלים ומאי השמדה מוחלטת של החמאס בעיקר כאשר הוא כבר ממש מוחלש צבאית.
 בעת מבצע אנטבה התכנסו כמה מגדולי התורה והכריעו שיש לקבל את דרישת החוטפים ולשחרר את כמות המחבלים מהכלא כפי הדרישה  על מנת לשחרר את החטופים.
הרב עובדיה יוסף פסק: "מן הדין נראה שבאמת עלינו לחוש יותר ויותר לסכנה המיידית של מאת היהודים החטופים כשלהט החרב מתנופפת מעל ראשם על ידי המחבלים האכזריים חוטפי המטוס המאיימים להוציאם להורג… ואילו הסכנה העתידה העלולה להתרחש בשחרור ארבעים המחבלים הכלואים אינה עומדת כיום על הפרק באופן מיידי אלא לטווח רחוק ולאחר זמן".
נימוק זה יפה גם לענייננו הן לגבי שחרור המחבלים הכלואים והן לגבי היציאה מעזה.
ליומרה לצפות בוודאות את האסון שיתרחש בשל שני הויתורים לעיל  אין כל בסיס ויתרון על הדעה לפיה נוכל להתמודד עם המחיר ומחייבת מקסימום זהירות כשבתווך מסכנים חיי אדם וסבל.
ג.יתר על כן נושא הפסקת המלחמה הובהר על ידי גורמי הבטחון כפתיר שכן נוכל בכל עת למצוא אמתלה להיכנס שוב לעזה גם אם התחייבנו שלא לעשות כן.
הוא הדין לגבי המחבלים המשוחררים שגורמי הבטחון יוכלו בסבירות גבוהה להתמודד עם הבעיה שאולי תתרחש ואולי לא וגם איננו יודעים מתי.
נתניהו עצמו הוכיח זה עתה כי אף שחתם על הסכם שלושת השלבים הרי משהחליט שאין הוא מקיים את ההתחייבות להתחיל בשלב ב' של ההסכם על כל המשתמע מכך מרשה הוא לעצמו להפר ההסכם עליו חתם ולטעון שהוא רוצה להאריך את שלב א'.
הוא יוכל לפעול כך גם אם ייסוג מהרצועה ויכריז על הפסקת המלחמה, החטופים יוחזרו והוא ימצא סיבה  להפר ההסכם ולהיכנס לעזה.
ד. האם אתה סומך על שיקול דעת הממשלה והעומד בראשה שאכן מחיר הנסיגה מציר פילדלפי והכרזה על סיום המלחמה ושחרור המחבלים הכלואים איננו מצדיק את שחרור החטופים?
הרי זו הממשלה שזה עתה נסוגה מציר נצרים עבור החטופים ששוחררו בפעימה של שלב א' כאשר במאי הצהיר ראש הממשלה בנחרצות שנסיגה מציר נצרים היא אסון בטחוני לאומי ובשל כך טירפד עיסקה והביא למותם של לפחות 6 חטופים ועוד כמה חיילים.
הרי זו הממשלה והעומד בראשה שחתם על העיסקה בת שלושת השלבים שזהה להסכם שהוצע במאי והסכים אף לסגת מציר פילדלפי אבל עם סיום שלב א' התחרט ואיננו רוצה לעזוב ציר זה.
ה. האם אתה יכול לקבל בבטחון ולסמוך על שיקול הדעת של נתניהו שיש לחזור ללחימה על כל המשתמע מכך כאשר הוא לא הציג עד היום כל תכנית של "היום שאחרי" וכאשר החלטה כזו תביא בוודאות להרג של לפחות חלק מהחטופים ואולי אף תסתיים לגבי חלקם כסיום מקרה רון ארד ולהארכת סיבלם בכל שעה שחולפת.
ו.האם אתה יכול לקבוע בנחרצות כפי שכתבת שאין מקום לעיסקה גם אם החטופים יהרגו כאשר אני בטוח שגם בך מקננות ספיקות האם לא מעורבים בהתנהלות ראש הממשלה בכל ימי הלחימה שיקולים פוליטיים, אישיים ורצון עז לשמור על שלימות הממשלה.
אם יש לך ספיקות ,ונוכח שלל החלטות נתניהו במהלך המלחמה המדברות בעד עצמן והשכל הישר לא יוכל להתכחש לכך, כי אז אין ספק ובמאזן זה אסור בתכלית האיסור להקריב חיי אדם.
6. אני מעז להטיל ספק בנחרצות שלך שאינך מוכן להיות שותף לשיח שבו ניתן מקום ,אולי אף רב ,לרגשות הרחמים, החמלה הדאגה לאחר וכיו"ב ,מרכיבים שמקומם לדעתך בחדר הפסיכולוג, ומרשה לעצמי להוסיף ולומר שהמרכיבים הנ"ל הם שיוצרים יחד את הערבות ההדדית שהיא כבר ממש בתוך המיתחם השכלי, רציונלי ומאד הגיוני.
יש עוד טענות באמתחתי לרבות התנגדות ממשית לאבחנה שלך בין ימין לשמאל בין חילוני לדתי בענין המרכיבים העומדים ביסוד ההחלטות או האידיאולוגיה של שתי הקבוצות ואף לתמוך באבחנה הפוכה, אך קצר המצע.
לסיכום אני עומד משתאה וממש לא מבין כיצד אתה הרב מיכי וכל הרבים שהצטרפו להתנגדות לעיסקה אינכם  נותנים משקל ולו אף במספר גרמים מצומצם,שייטה לטובת הספק בצדקת התנגדותכםm כאשר אנו בלב ליבם של דיני נפשות.
האם לא מן הראוי להצטנע קצת ולא להתימר לחתוך ובנחרצות את גורל אחינו ואחיותינו, גורל משפחות שלימות ופסיקת סבל מתמשך כל שעה שאיננו פועלים להחזרתם?
האם אכן בידיך כל המידע על כל מרכיביו לדעת מה יהיה בעתיד ועל יסוד הידוע לך לחרוץ גורלות בכזו חד משמעיות עד כדי הצבעה עבור בן גביר?
 
מבחינתי הפקרת החטופים תרבוץ לדיראון עולם על כל אחד מאיתנו כיחידים וכמדינה ותפגע קשות בחוסן שלנו כעם וכמדינה.
 
מקווה שנעבור המבחנים שלפנינו בעזרת השכל הישר  והתבונה וכבני אדם וכיהודים גם במידה נכונה של רגש.