שאלה לגבי אורים ותומים וההבדל בין איסור והיתר לדיני ממונות ונפשות‎

שו”תקטגוריה: עיון תלמודישאלה לגבי אורים ותומים וההבדל בין איסור והיתר לדיני ממונות ונפשות‎
ע' שאל לפני חודש 1

שלום הרב,
 
רציתי לבקש עזרה מהרב בחידוד של ההבדל בין “איסור והיתר” ל”דיני ממונות ונפשות”.
אני עוסק קצת בנושא של שאלה ב”אורים ותומים”.
 
1. נתקלתי במחלוקת לגבי האם אפשר לשאול באורים ותומים דיני ממונות או דיני נפשות שהדיינים לא הצליחו לפשוט. די מוסכם שאיסור והיתר אי אפשר לשאול באורים ותומים וכך השאלה שלי:
 
האם דיני נפשות או דיני ממונות לא נכנסים תחת הקטגוריה של “איסור והיתר”? הרי פסק הדין בממונות או בנפשות בסוף מגדיר הנחיה נורמטיבית (אסור לשלם, מצווה/חובה לשלם, מצווה להרוג, איסור להרוג) ממש בדומה לפסק בדיני איסור והיתר.
 
אם הם אכן תחת ההגדרה של “איסור והיתר” אז בהגדרה מי שאומר שמותר לשאול דיני ממונות/נפשות ואסור לשאול איסור והיתר הוא טועה. נכון?
 
2. יש גישות שאומרות שאפשר לשאול שאלות של “בירור מציאות” (=בירור עובדות) באו”ת. האם לפי הניתוח המושגי שהרב עשה בשיעור בחמישי (הקודם) אזי לא יכולה להיות סמכות לתשובת האו”ת לגבי זה? (או שזו רק אחת מסוגי הסמכויות?). מה לגבי שאלות עתידיות? זה נכנס גם לגדר של שאלה עובדתית?
 
תודה רבה!
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני חודש 1

1. לא מכיר את המחלוקת הזאת, אבל זה נראה מאד מוזר. לא בשמים היא. יש היתר מיוחד לשאול באו”ת לגבי מלחמה. איני רואה מדוע בממונות או נפשות יהיה היתר כזה. אתה צודק שזה חלק מהאיסור והיתר.
2. שמעתי זאת לגבי אליהו (תיק”ו בנוטריקון), ולא לגבי או”ת. אבל אולי באמת זה כן אפשרי, שהרי עובדות אינן תורה. זה לא קשור לשאלת הסמכות, שכן אני מקבל את האו”ת לא בגלל סמכות (פורמלית) אלא בגלל שהם יודעים את העובדות (סמכות מהותית). כמו סמכות של מומחה בתחום עובדתי כלשהו.
לגבי שאלה עתידית, אם זה נפ”מ לדין כלשהו איני רואה הבדל. אבל אם זה ניחוש בעלמא, אז אולי אף איסור יש בזה של לא תנחשו. אם כי יש לחלק שאו”ת בא מהקב”ה והוא כמו שאלה לנביא.
 

ע' הגיב לפני חודש 1

העניין הזה מופיע בשו”ת דברי ישראל (ליקוטי תשובות סימן א’) וכבר בתוך התשובה העורך של השו”ת חולק על המחבר.
המקור הקדום הוא תרגום יונתן (שמות כח טו) “חושן דינא דביה מהודע דיניהון דישראל דאתכסי מן דייניא”, וכן דברים כז כא:
“וקדם אלעזר כהנא ישמיש ויהי כד יתכסי מניה פתגם וישאיל ליה בדין אוריא קדם ה’ על מימרא דאלעזר כהנא יהון נפקין לסדרי קרבא ועל מימריה יהון עלין למידון דינא הוא וכל בני ישראל עמיה וכל כנשתא”:

אגב, הוא מביא מהר”ץ חיות שמיישב כיצד רבי אלעזר פסק דינים במותו מעליית הגג:

מהר”ץ חיות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד ב
אין דנין לא ע”פ רוה”ק ולא ע”פ נבואה ולא ע”י אורים ותומים ולא ע”י חלום צודק כמו שהארכתי בספרי תורת נביאים פ”א ואפשר דיני ממונות שאני כיון דשמעו הבעלי דינים לדבר הנשמע מן העלייה הוי כנתרצו לזה וממון אתיהיב למחילה אבל פשיטא דבאיסור והיתר אין צריכים לשמוע לו ויש להאריך ואכ”מ:

יכול להיות שבגלל שממון ניתן למחילה בעצם דיני ממונות הם לא ממש איסור והיתר?

אגב, לגבי מה שהרב הזכיר: “היתר מיוחד למלחמה”. אני נוטה לחשוב שאין היתר מיוחד למלחמה להשתמש באו”ת כתחליף לבירור ההלכתי.
צריך קודם כל להשתמש בשכל האנושי לטובת הבירור ההלכתי. כמובן במקרה שאכן יש כאן שאלה הלכתית של איסור והיתר (“האם מותר להסתכן במצב כזה?”, “האם מותר להילחם בשבת?”, “האם חייבים לצאת למלחמה בשביל שלא יתקפו שוב?” וכדו’).
רק במקרה שמסקנת הבירור ההלכתי היא שיש היתר להילחם אז אפשר להתקדם לשלב הבא ולשאול באו”ת האם כדאי לצאת למלחמה.
אם הסמכות ההלכתית אסרה או ציוותה להילחם – אין משמעות לשאלה באו”ת ואי אפשר להתקדם לשלב של שאלת או”ת.
כלומר, השאלה באו”ת היא בענייני הרשות בלבד.

מיכי צוות הגיב לפני חודש 1

דיני ממונות ניתנים למחילה, ובמובן הזה הם ודאי שונים מאיסור והיתר. לכן מתנים על דיני ממונות ועוד הבדלים. לכן ברור שאם הם הסכימו אין בעיה, שהרי כל אחד יכול לתת מתנות, ולכן בזה אין כל חידוש. הם יכולים לקבל על עצמם גם את פסיקתו של הדיונון מהאולימפיאדה. עיקר חידושו הוא עצם הסברא שבעה”ד קיבלו זאת על עצמם, וזה נראה לי רעוע למדיי.

סברתך שאו”ת לא משחקים על המגרש של הוראת הלכה נראית בהחלט נכונה.

ע' הגיב לפני חודש 1

לבית דין שיושבים מכח “קיבלו עליהם” יש דינים מיוחדים לעומת הדיונון מהאולימפיאדה או החבר הבורר בין שני צדדים?
הם בית דין “הלכתי” עם כל המשמעות שבדבר או שזה פשוט דיינים/פוסקים שדנים לא במגרש ההלכתי (כמו שגם רועה בקר יכול)?

לצורך העניין,
אני מניח שהדיונון לא חייב להתחיל לדון דיני ממונות ביום…בית הדין המכובד שיושב מכח “קיבלו עליהם” כן חייב להתחיל לדון ביום כמו כל דיני ממונות?

תודה רבה,

מיכי צוות הגיב לפני חודש 1

יש אולי קבלו עלייהו של הציבור כולו, ערכאות שבסוריא. שם אולי יש לדון. אבל קבלו של שניבע”ד ספציפיים אין עליו שום מגבלות

ע' הגיב לפני חודש 1

אין שום כללים. בפשטות “קבלו עלייהו” זו מתנה שאני מתחייב לתת לך. כמו שאפשר רועי בקר, אפשר גם בלילה ובהרכב של שניים או 52 דיינים, או דיונון.
אין לערבב את זה עם זבל”א, שהוא הליך בחירת דיינים בבי”ד הלכתי רגיל.

הפוסק האחרון הגיב לפני חודש 1

כל עניין אורים ותומים הוא איסור חמור מהתורה. מענייני כישוף.

הפסוק הראשון הגיב לפני חודש 1

כנראה טעות הקלדה בחומש
וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.

הפוסק האחרון הגיב לפני חודש 1

יש מסורת אצלם, לרמות כדי להשיג שליטה
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

יעקב אבינו הזהיר אותנו מפני המושחתים
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

אז נא לא ליפול בפח

נראה שרק בדיני ממונות שואלין ב’אורים ותומים’, שכן באיסור והיתר יש לשאול ב’כרתי ופלתי’ 🙂

בברכה, אייב שיץ

מה נחשב ל'צורך ציבור' הגיב לפני חודש 1

בס”ד י”ט באדר תשא”ף

ואולי ענייניה של השאה באורים ותומים אינה עצם בירור ההלכה שזה מסור בדרך כלל לחכמים, אלא התועלת הציבורית שתהיה מהשאלה, שהרי ‘אין נשאלים אלא לציבור’, במניעת מריבה ומחלוקת קשה.

לכן אולי יש חילוק בין איסור והיתר, שהם בדרך כלל עניינים המסורים ליחיד ואינם גורמים למחלוקת ציבורית. לעומת זאת, בדיני ממונות מצויים ויכוחים המביאים למריבה ומחלוקת קשה, ולכן יש מקום לפניה לאורים ותומים כדי להשקיט את הריב ולהשיב את שלום הציבור.

בברכה, ירון פיש”ל קורינאלדי

הגרע”י תמה פעם מדוע כשבא אדם לרב בשאלה על עוף והרב מטריף – מקבל זאת השואל באהבה אף שיש לו הפסד כספי. ולעומת זאת בדין תרה בדיני ממונות – המפסיד ממורמר וכועס על הדיינים?

הגרע”י תירץ, שמילא להפסיד ממוו בשביל ההלכה אדם מוכן, אך כשהוא מפסיד והשני מרוויח – הלב מתקומם.

לענ”ד יש לכך סיבה נוספת. בויכוח בין אדם לחבירו יש לאדם אינטואיציה מה הצדק, ולכן כשהדיין פוסק אחרת – בעל הדין מתקומם. לעומת זאת, בדיני טריפות אין לשואל שום אינטואיציה מה ההלכה, והוא מצפה כ’טאבולה ראסה’ לפסקו של הרב ללא דיעה מוקדמת.

השאר תגובה