שילוב נשים + דתיים

כבר נשאלתי ועניתי על כך כמה פעמים. בקצרה, אני מתנגד לשירות קרבי של נשים. אם הוא ביחידות מעורבות אני מתנגד בגלל רגישויות שבינו לבינה. בוודאי כשיש חיילים דתיים שזה מפריע להם. אבל גם ביחידות נפרדות אני מתנגד לשירות קרבי. לא בגלל הסיסמאות שנשים לא יכולות ובוודאי לא בגלל שהן פוחדות. אלו הכללות די טיפשיות. עקרונית יש לבחון כל חייל וחיילת ולראות האם הם כשירים למשימה או לא. לא צריך להתייחס למגדר ולמין. נכון שאם קשה לבחון זאת מעשית, יש הצדקה לעשות פרופיילינג ולפסול אוכלוסיות שלימות (כמו רעיון הקב"א שהיה בצה"ל עד לפני כמה שנים). יתר על כן, לפעמים אתה בוחן כשירות אבל מגלה בעיות שמתעוררות אחר כך. יש דיווחים על בעיות רפואיות קשות אצל חיילות שהתעוררו במהלך השירות ואחריו. אותן הבחינה מראש לא בהכרח מגלה. בכלל, יש בעיה בנושא הרגיש והפוליטי הזה בהסתרת מידע והצגה סלקטיבית של מידע.

אבל הבעיה העיקרית שאני רואה בשירות נשים הוא האפשרות שהן יפלו בשבי. במצב כזה ישנה רגישות מאד גדולה בציבור ואצל החיילת עצמה. אם יהיה סיכוי שחיילת תיפול בשבי ירימו אוגדות כדי למנוע זאת. ואם היא כבר נפלה בשבי ישלמו עליה מחיר לא פרופורציונלי כדי להציל אותה. כך היה בעסקאות השבויים שכל שוחרי השוויון והשירות הנשי מילאו פיהם מים כשעלו דרישות לשחרר את החיילות קודם.

לכן כל הטענות ש"מוכיחות" מאירועי המלחמה האחרונה את היכולות הנשיות, שבמקרים רבים הן סתם דמגוגיות שעושות עכבר לפיל, אבל גם אם הן היו נכונות הן לא רלוונטיות לדיון. הדיון העיקרי אינו עוסק במוטיבציה וביכולות שלהן אלא בסכנת השבי ומחיריה.

רק לפני כמה ימים התפרסם שהייתה חיילת ששמרה על מחבלי נוחבה שסירבה לחזור למשמרת בגלל שהטרידו אותה מינית. זו דוגמה מינורית אבל מצוינת למה שאני מדבר עליו.

שירות שאינו כרוך בסכנת שבי הוא כמובן אפשרי מבחינה זאת, גם אם הוא כרוך במאמצים פיזיים (אם ניתן לבחון כשירות לגבי זה, כנ"ל), ובכפוף לשירות נפרד דיו מגברים.

אין לי קריטריונים כלליים האם בבסיס או בטנק וכו'. זה תלוי בהרבה פרטים ולא בדקתי את הסוגיה.