תוקף גזרות חז"ל

בעניין ביטול גזרות שעניינם לעשות סייג כותב הרמבם בה' ממרים וז"ל :" בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל את דבריו אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו. במה דברים אמורים בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא כשאר דיני תורה אבל דברים שראו בית דין לגזור ולאסרן לעשות סייג אם פשט איסורן בכל [ישראל] אין בית דין גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים." 
בפשטות נראה שבאמת אי אפשר לבטל בכל מצב  וזה לא מובן לי למה אין בית דין גדול יכול להתירם אם בטל הטעם למשל חשש שהיה מצוי בימי חז"ל והיום אין כבר ממה לחשוש  אז למה לא יבטלו בית דין את הגזרה ?
ראיתי רב שאמר שדיברי חז"ל נצחיים ולכן כל הפוגע בדבריהם כפוגע בדברי תורה אבל לא בדיוק השתכנעתי . אשמח לדעתו של הרב .