אמינות התנך

שאלותיך נוגעות ביסודות האמונה והיחס שבין טקסט, היסטוריה ומדע. אענה על חלקי שאלתך כסדרם:

א. אמינות התנ"ך מבחינה עובדתית והיסטורית

ראשית, יש להבהיר נקודת מוצא עקרונית: התורה אינה ספר היסטוריה או מדע, אלא ספר נורמטיבי וחינוכי שתפקידו להורות לנו דרך חיים. לכן, כשהתורה מתארת עובדות, אין מדובר בהכרח בתיאור עובדתי-היסטורי כפשוטו.

חלקים מסוימים בתורה, במיוחד בפרקים הראשונים של ספר בראשית (כמו סיפור הבריאה או המבול), סביר להניח שהם "מיתוס מחנך" – תיאורים ספרותיים או אלגוריים שנועדו להעביר מסר ערכי ותיאולוגי, ולא דיווח היסטורי מדויק. לפחות פרטים רבים בהם לא נראים כמו עובדות היסטוריות. גם במקומות שבהם מתוארים אירועים היסטוריים, ייתכן שישנה הגזמה או שימוש במספרים טיפולוגיים (כמו המספר 600,000 יוצאי מצרים, שייתכן שנועד לבטא רעיון של שלמות האומה ולא מניין דמוגרפי מדויק) ופרטי עובדות לצורך חידוד המסר.

עם זאת, התנ"ך אינו "שטות היסטורית". אני סבור שישנו גרעין היסטורי מוצק בבסיס המסורת שלנו, ובפרט האירועים המכוננים של יציאת מצרים ומעמד הר סיני (שבו הייתה אינטראקציה כלשהי עם הקב"ה). לגבי חוקרי המקרא והארכיאולוגיה שמערערים על כך מחוסר ממצאים, יחסי אליהם הוא סקפטי ביותר. התחומים הללו רוויים באג'נדות, בספקולציות ובהנחות יסוד מוטות (כמו ההנחה המוקדמת שניסים אינם אפשריים). כך למשל העובדה שלא נמצאו שרידים במדבר סיני אינה ראיה לכך שעם ישראל לא היה שם, שכן "לא מצאנו אינו ראיה".

ב. אמינות התורה מבחינה תיאולוגית (חיבורה ומסירתה)

האמונה הבסיסית והמחייבת היא שהקב"ה נתן לנו תורה בסיני. האם משה כתב את כולה מילה במילה כפי שהיא מונחת לפנינו כיום? אין לי עמדה נחרצת ששוללת לחלוטין את גישת ביקורת המקרא. אני פתוח לאפשרות שהתורה עברה עריכה מסוימת לאורך הדורות (כנראה בתקופת הנביאים או תחילת בית שני) או שנוספו לה פסוקים בודדים בשלבים מאוחרים יותר (למשל, פסוקים המכילים את הביטוי "עד עצם היום הזה").

אם יתברר שהתורה הומצאה לחלוטין מאפס על ידי בני אדם, ללא שום התגלות בסיני, הרי שהבסיס למחויבותנו הדתית נופל. אולם, תרחיש זה אינו סביר. הסבירות הגבוהה יותר היא שגם אם יש תוספות מאוחרות עדיין ניתן גרעין אלוהי בסיני, והוא לווה במסורת פרשנית. גם אם נניח שאנשים (נביאים או עורכים בעלי רוח הקודש) ערכו את הטקסט או הוסיפו לו בהמשך, הדבר אינו פוגע במקורו האלוהי או במחויבות שלנו אליו. המחויבות ההלכתית שלנו אינה מותנית באותנטיות היסטורית מוחלטת של כל מילה בטקסט, אלא בכך שהתורה ניתנה על דעת כן שאנו נפרש אותה, נשמור עליה ונתנהל לאורה.

ג. האם חזרת העם והתנ"ך מהגלויות ללא הבדלים מוכיחה את אמינותו?

העובדה שקהילות ישראל היו פזורות ברחבי העולם אלפי שנים ובכל זאת הטקסט של ספר התורה נשמר כמעט ללא שינוי (למעט הבדלים של אותיות בודדות בין נוסח אשכנז לתימן) היא אכן מאורע נדיר. אולם, פלא זה אינו מוכיח מעורבות אלוהית פעילה בשימור הטקסט או שזהו בהכרח הנוסח המקורי והמדויק שירד בסיני. התופעה הזו מוכיחה בעיקר את ההקפדה הקיצונית והמופתית של המסורת היהודית על "הלכות ספר תורה" (דיני סת"ם) ועל הגהת הספרים. זו תוצאה של התרבות שלנו ולא בהכרח של מעורבות אלוהית.

זה אכן מעיד שמתקופה מסוימת (ככל הנראה לאחר חתימת הקאנון ועריכתו הסופית, סביב ימי עזרא ואנשי כנסת הגדולה), הספר קודש ונשמר בחרדת קודש. השרידות של העם והמסורת שלו מצטרפים כמכלול (יחד עם טיעונים פילוסופיים לקיום האל וטיעון העד על מעמד הר סיני) כדי לחזק את הסבירות הגבוהה שיש אמת בבסיס המסורת שלנו, גם אם נפלו שיבושים אנושיים בדרך.