במחלוקת הרמב"ן והרמב"ם בלא תסור
שלום הרב
רציתי להציע קצת עומק בתירוץ השב שמעתתא על קושיית הרמב"ן למה ספק דאורייתא לחומרא
כיוון שלפי הרמב"ם שספק דאורייתא לחומרא זה מדרבנן
חשבתי כך
שחז"ל קטגורית לא יכלו לעשות שיהיה ספק לא תסור לחומרא כיון שלא תסור זה עצם הסמכות שלהם
והם לא יכולים להרחיב את מקור הסמכות ממינו הם מגיעים
ולכן יהיה יותר ברור
שאולי כל מה שהרמב"ן סלד מהתירוץ לומר שכל תקנה של חז"ל הם הכניסו תנאי שספקו יהיה לקולא (ואולי תתעקש שם דברי הרמב"ן)
כל מה שסלד זה כיוון שלומר שחז"ל כל תקנה עשו מעשה אקטיבי של תנאי היה מופרך בעיניו
אבל מה שאני טוען שם לא עשו כלום אקטיבי הם פשוט לא יכלו לדבר על זה בצורה כזאת שיהיה ספקו לחומרא או אפי לקולא
כי להרחיב סמכום אינם יכולים (אולי בגלל בל תוסיף ) ואולי אפי לצמצם את סמכותם כי זה מקור הסמכות אין אפשרות להם לדבר עחליו לכשעצמו
תודה רבה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הנחת היסוד שעליה מבוסס התירוץ שלך היא שחז"ל אינם יכולים להגדיר או להרחיב את סמכותם שלהם, אך לדעתי הנחה זו שגויה. מעגליות כזאת קיימת בבסיסה של כל מערכת נורמטיבית ומשפטית, שכן היא צריכה להתחיל ממקום כלשהו. בכל מערכת היררכית, הקודקוד העליון לעולם קובע ומגדיר את סמכויותיו שלו, ממש כפי שהכנסת או בית המשפט העליון קובעים את גבולות סמכותם. לכן, אין שום מניעה לוגית שחז"ל יגדירו בעצמם כיצד ליישם את סמכותם, כולל החלתה על מצבי ספק. אין לזה שום קשר לבל תוסיף. אם הם יכולים לאסור עוף בחלב שמותר על פי התורה, למה שלא יוכלו לאסור ספק עוף בחלב?
תוכל לחפש כאן טור שעוסק במחלוקת הזאת ומסביר אותה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לא הבנתי
למה שאת מקור הסמכות הם יכלו להרחיב הרי הם מדברים מתוכו ולא מחוצה לו
ושחזל אוסרים עוף בחלב הם אוסרים לא מדין בשר בלחלב אלא בלא תסור שפה כבר נגמרת סמכותם
ואולי אפשר להציע שכך אם באמת הרב צודק במובן שיוכלו לאסור ספק עוף בחלב אני מבין שהם צרכים לדבר על כל איסור ספציפי ובני עצמו מה יהיה דינו בספק ואז זה כבר לא סביר כלל שידברו בכל תקנה (ולכאורה זה מה שהרמב"ן אינו מבין שסביר לנהניח )
איני עוקב אחרי כל הפלפולים הללו. כתבתי דבר פשוט. חשש למדנופיליה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer