בפני עיוור כלפי מסורתיים /מומרים למצווה אחת לתיאבון לרשעים. ענישה על כלל החטא ועל הפרטים

שלום הרב מיכי 
 
שאלה זו היא בעקבות הטורים שלך על ראייה סולפיסטית ואבסוליטית בהלכה. 
דומני שהדגשתה במקומות ובטורים אחרים. שהלפני עיוור יתכן ולא קיים עקרונית כלפי חילונים. ותינוקות שנשבו. שכן אין הם עוברים על חטא במודע. אלא בשגגה. ולכן אין אני מחטיא אותם אם אני באופן עקיף משתתף בחטאיהם. (לא זכורות לי הדוגמאות.אך הדוגמאות שאני יכול לחשוב עליהם מהיום יום זה לדוגמא נתינת צדקה לאירגונים שאין בהם לימוד נגד הדת.אך גם לא מבוססים על הדת.ואפילו נתינת צדקה לחילוני אשר ידוע שלא ישתמש בהם למצוות ואולי אפילו יאכל אוכל לא כשר.השתתפות בחתונה שאיננה על פי כללי ההלכה.ובתחומים נרחבים יותר ביליום עם חילונים בתרבות שאיננה תרבות של תורה.מתן עצות לחילונים על איך לנהוג בחיי היום יום בסוגיות מסיומות ביודעין שאינן מנהלים את חייהם ע"פ דרכה של תורה.וכדומה ) 
 
רציתי לשאול מספר דברים :
1 האם היתר זה עשוי להיות תקף כלפיי מסורתיים שכן רואים את עצמם מחיובים למצוות אך לעיתים מעמלות לא ממלאים את כולם? כי אז אני כן יוצא כמחטיא אותם לשיטתם. וממילא האחריות חוזרת אליי גם 
 
2 האם ברשעים להכעיס (אמנם אין היום אף אדם כמו בימי הנבואה שניתן לומר עליו שהוא יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו בצורה מודעת -אך כאלו היצאו מהדת פשוט כי הם לא סובלים אותה מסיבות רגשיות.ולא מתוך שינה בעניני אמונה ודעות ) -החטאתם חמורה יותר אן פחות לדעתך?
3 . האם זה תלוי בשאלה אם החוטא נענש על כללית החטא עצמו. או על פרט ופרט. כלומר. אם התינוק שנשבה /אנוס בדעות /מומר לתיאבון. נענש (או נגרע שכרן יותר נכון ) . על כל פרט ופרט. שהוא עובר עליו. אז אולי יש מקום לומר שגם על סיוע קטן שלי אני חוטא בין אדם לחברו ובין אדם למקום.כי אני מוסיף על חטאן ואילו מצבו לגנאי. בעיקר על עצם אי ההתחייבות העקרונית לשמירת מצוות /אי ההחזקה במושכלות הנכונות . אז אין פרט כזה או אחר במעשיו במעשיו מעלה או מוריד (ולפיכך אולי ההכשלה היחידה היא חשיפתו לדעות שעשיות להיות חמורות ) .