ברכה על עצמו

מה אם נגע ביין ואז חזר בתשובה?

אז בכלל אין שאלה. למה שייאסר היין. סתם יינם אינו איסור חפצא. כעת בעליו הוא יהודי כשר.
בכל מקרה אין איסור על יין של עצמו.

בס"ד ט"ו בשבט פ"ד

בתגובתי (בכינוי: 'חשב"ה') לטור 471 ציינתי בין השאר לתשובת הרב שמואל ברוך גנוט (באתר 'דין') לגבי היתר למחש"ב עצמו לשתות יין שבו נגע. הוא הביא את דעת הגר"מ פיינשטיין שהתיר משום שאינו חייב להתרחק מעצמו, ואת דעת הגר"י קלופט שאסר משום 'לא פלוג'. כן הבאתי שם את הרב אנ"צ רות שהורה להתיר לבית החולים היהודי בבודפשט להגיש יין למחש"ב, מטעם זה שאינו חייב להתרחק מעצמו.

בברכה, פיש"ל

מה הכוונה 'כעת בעליו הוא יהודי כשר', הרי ישראל שקונה יין מגוי היין אסור אף שכעת הבעלים הוא יהודי כשר.

🙂 הבעלים המקורי הוא כעת כשר. הבעלים העכשווי ודאי לא משנה לעניין האיסור.

אז גוי שמכר יין לישראל והתגייר היין מותר?

אני מבין שהסברא שלך ביין של עצמו היא כמו שהביא כאן פיש"ל בשם הגרמ"פ שאינו חייב להתרחק מעצמו, וזאת סברא מובנת כאשר הוא עדיין עם שרץ בידו שאין טעם שיטבול, אבל אחרי שחזר בתשובה ונהפך לבבו לאיש אחר אז לכאורה בוודאי שיש מקום לסברא שעליו להתרחק ממי שהוא היה בעבר, ועוד יותר מאשר חובתו להתרחק מיינם של משומדים אחרים (שכבר מכרו את היין או מתו או חזרו בתשובה).

יש לדון בזה, בעיקר מצד לא פלוג ובגלל שנסך להבדיל מיינם הם איסור חפצא וכשחל האיסור יש מקום לטעון שאינו פוקע בכדי.
לגבי עצמו זה פשיטא לי.
והפלפול על התרחקות מעצמו הקודם נוא אולי טוב להלכות תשובה (איני אותו האיש…) אבל לא להלכה.

כוונתך שסתם יינם זה משום חשש בנותיהם ולא משום חשש שניסך?
אולי אפשר לחפש ראיה בעבודה זרה נז מל ולא טבל יינו יין נסך (כדין סתם יינם) האם מישהו יאמר שם שאחרי שישלים את הטבילה אז היין יחזור להיות מותר. ולבדוק מה דין גוי שבידו יין והתגייר האם רשאי למוכרו לישראל.

[לא מבין למה זה פשיטא לך, וזה לא נראה לי פלפול. ובאופן כללי נטייתי היא שאדם מסתכל על עצמו בדיוק כמו שהוא מסתכל על כל אחד אחר. וכשהוא למשל דן האם המוסר מחייבו לעשות מעשה פלוני שגם יסב לו סבל, הרי חובתו לשקול את החובה המוסרית שלא לגרום סבל לעצמו, בדיוק כפי שהמוסר אוסר עליו לגרום סבל לאחרים. ואם הבנתי נכון מה שהודעתני בעבר הרי שאתה חושב שהמוסר לא אוסר על אדם להכאיב לעצמו כנגד רצונו. ולנטייתי גם אין חשיבות לדעת עצמו יותר מלדעת זולתו במקום שהוא עצמו מודה שדעתו כנראה שגויה ודלא כעוותונומיה בהלכה.]

אכן. החלפות פורמליות של משתנה כללי באדם עצמו לדעתי אינן עולות יפה בהלכה. וידועים הפלפולים על מי שזרק כלי מראש הגג והוא עצמו ורץ וקיבלו בסיף, וכן במשסה כלב של עצמו.
זה קשור לאתוון דאורייתא במקיף לעצמו (היה טור על זה) וגם לטור על שירו של שלום חנוך "אדם בתוך עצמו הוא גר".

כתבתי על דעת הטורים ההם ותוך קבלה של נכונותם (חוץ מאי אילו פרטים שטענתי שם ובמקומות אחרים שעלה העניין).