הַאִם כְּדֵי לִהְיוֹת אָדָם מוסרי וישר צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת 'תּוֹרַת הַהִגָּיוֹן', אוֹ שֶׁמָּא הַהִגָּיוֹן הוּא רַק תֵּרוּץ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁבָּא לָנוּ
לכבוד הֲדוֹם רַגְלֵי הַמֶּלֶךְ, הָרַב הַמּוּבְהָק, הַפַּטִּישׁ הַחָזָק, עַמּוּד הַיְּמָנִי וְהַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה. מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר בְּפִלְפּוּלָ, הַגָּאוֹן הַמְפוּרְסָם, יָאִיר וְיִזְרַח כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ, אָמֵן.
בָּאתִי כְּעָנִי בַּפֶּתַח**, מִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הָדָרַת גְּאוֹנוּתוֹ, וְעֵינַי נְשׂוּאוֹת אֶל הָהָר הַגָּבוֹהַּ, שֶׁיּוֹרֵנוּ הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, כִּי מִפִּיו אָנוּ חַיִּים וּמִפי כְּתָבוֹ אָנוּ שׁוֹתִים מַיִם חַיִּים.
אֶשָּׁא דְּעִי לְמֵרָחוֹק, וְאֶל מוּל נֹכַח הָרַב אֶקְרָבָה, לִשְׁאֹל כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּעִנְיָן עָמֹק וְרָם, הַנּוֹגֵעַ בְּשָׁרְשֵׁי הַנֶּפֶשׁ וְיִשּׁוּר הַנְהָגָתָהּ. וְהִנֵּה אַחַר כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָבֹא לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי כִּתְרָ"ה (כבוד תורתו הרמה), יָאִיר עֵינֵינוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָתוֹ וְדַעְתּוֹ הָרְחָבָה:
מַהִי הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה וְהַמְסִלָּה הָעוֹלָה בֵּית אֵ-ל, אֲשֶׁר בָּהּ יֵלֵךְ הָאָדָם וְיִחְיֶה בָּהּ חַיֵּי אֱמֶת וָיֹשֶׁר, לִהְיוֹת נִקְרָא בְּשֵׁם "אָדָם מוּסָרִי" בַּאֲמִתּוּת הָעִנְיָן, לֹא רַק בְּמַאֲמַר הַשָּׂפָה וְהַדִּבּוּר, כִּי אִם בְּמַעֲשֶׂה, בְּמַחֲשָׁבָה וּבְכַוָּנַת הַלֵּב?
וּבָאנוּ לַמִּדָּה וְלַקֶּצֶב, לְבָרֵר עִקַּר הַדָּבָר בִּבְחִינַת הַשֵּׂכֶל וְהַתּוּשִׁיָּה:
הַאִם עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר תָּלוּי בְּאֹוטוֹנוֹמְיָה שֶׁל הַתְּבוּנָה, הַיְינוּ בְּבֵרוּר שִׂכְלִי מְזֻקָּק וּמְדֻיָּק שֶׁל מוּשְׂגֵי הַטּוֹב וְהָרָע, עַד שֶׁיִּתְיַשְּׁרוּ דַּרְכֵי הַמַּחֲשָׁבָה עַל פִּי שׁוּרַת הַהִגָּיוֹן הַיָּשָׁר וְהַחִיּוּב הַמֻּחְלָט; אוֹ שֶׁמָּא אֵין הַשֵּׂכֶל אֶלָּא מַרְאֶה מָקוֹם, וְעִקַּר הַמּוּסָר תָּלוּי בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת לַאֲשׁוּרָן, בִּכְבִישַׁת הַיֵּצֶר וְהַטָּיָתוֹ לַטּוֹב בְּחֵפֶץ הַלֵּב וְהָרֶגֶשׁ, כְּדִכְתִיב "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"?
אוֹ דִּלְמָא שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים, וְהָאֶחָד מַשְׁלִים אֶת חֲבֵרוֹ "כְּחֶבֶל נִמְשָׁךְ מִשְּׁלֹשָׁה קוֹנִים", דְּבַעְיָנַן גַּם בִּרְכַּת יוֹסֵף בַּשֵּׂכֶל וְגַם מַחֲזִיק בְּרָכָה בַּמַּעֲשֶׂה וּבַמִּדָּה? וּמָה יַעֲשֶׂה הָאָדָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אָרְחוֹתָיו מְתֻקָּנִים וִישָׁרִים לָעַד?
יְצַו ה' אֶת הַבְּרָכָה, וְיָרֵם קֶרֶן הַתּוֹרָה, וּמִשְּׁמֵי מְעוֹנָה יַשְׁפִּיעַ עַל הָרַב מַעְיְנוֹת חָכְמָה וּתְבוּנָה. וַאֲנִי הַצָּעִיר, נִכְסָף וְצָמֵא לִמְצֹא חָזוּן וּתְשׁוּבָה נְכוֹחָה מִפִּי כְּתַב יַד מקלדתו, הַמֵּאִירה לָאָרֶץ וְלַדָּרִים.
וְאֶשָּׂא כַּפַּי אֶל אֵ-ל, שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמָיו בְּטוֹב וּשְׁנוֹתָיו בַּנְּעִימִים.
כֹּה דִּבְרֵי הַצָּעִיר
חיים
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
בניגוד לתפיסה הרווחת וההרסנית שמקובלת היום, המזהה את המוסר עם רגשות, אמפתיה או "תחושות בטן", דעתי היא שהמוסר שייך לראש ולא ללב. המצפון האנושי איננו רגש, אלא חלק מהשכל; הוא כושר קוגניטיבי-אינטואיטיבי שדרכו אנו צופים באידיאת הטוב האובייקטיבית ויודעים להבחין מה נכון ומה רע.
אם אדם פועל לעשות טוב רק מפני שכך הלב שלו מרגיש או מפני שזה גורם לו לסיפוק, הוא אינו פועל באופן מוסרי באמת. אני נוהג להשתמש בהבחנה של בעל התניא: אדם שמונע על ידי הרגש והיצרים פועל מתוך "נפש בהמית". גם אם הוא עושה מעשים טובים, הוא בסך הכל נגרר אחרי הטבע שלו, ממש כמו כבשה שמתוכנתת לא לפגוע בחברותיה. במצב כזה של נפש בהמית, כפי ששאלת, השכל באמת הופך להיות רק "תירוץ" (רציונליזציה) שנועד להצדיק בדיעבד את מה שהבטן ממילא רצתה לעשות.
אין פירושו של דבר שלרגש אין שום תפקיד. תפקיד הרגש (כמו החמלה או האמפתיה) הוא לספק נתונים (אינפוט) לשכל. בלי יכולת אמפתית, לא אדע שהאדם שמולי סובל, וממילא השכל שלי יחסר נתונים קריטיים לקבלת החלטה. אולם, קבלת ההחלטה עצמה – מה לעשות עם הנתונים הללו – חייבת להתבצע בראש ולא בלב. מי שנותן לרגש להחליט במקום השכל, ימצא את עצמו לא פעם מרחם על אכזרים ומתנהל בצורה לא מוסרית בעליל.
באשר לתיקון המידות וכבישת היצר שהזכרת: תיקון המידות ופיתוח הרגשות הם חשובים, אך יש להם בעיקר ערך אינסטרומנטלי (מכשירי). מטרת העבודה על המידות היא ליישר את הנפש כך שיהיה קל יותר ליישם את החלטות השכל, מבלי שהיצרים יפריעו. האידיאל ("נפש אלוקית") הוא מצב שבו השכל מחליט מה ראוי לעשות, והוא רותם אליו את הרגש כדי שישמש לו מנוע ועזר כנגדו לבצע את ההחלטה בחיות ובעוצמה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer