האם מוסרית צריך להיות לנו אכפת מסבל של בעלי חיים?

אולי תתייחס גם להנחות המוזרות?

מה יש להתייחס? אם אין להם בחירה אז אין נשמה. למה? ובלי שני אלו הם אינם סובלים, כמו אבן או רובוט. זאת מניין?

לגבי השאלה הראשונה: אם אין בחירה חופשית, מה היא נשמה? אז אולי גם לצ׳ט ג׳יפיטי יש נשמה?

לגבי השאלה השנייה: אם אין את שני אלו, מי סובל? מי זה שרמגיש כאב?

על הראשונה לא אענה כי זו סתם התעקשות. אתה חושב שמטריאליסטים לא חושבים שיש לאנשים כאב?

מי שהוא מטריאליסט טהור כלומר מאמין שאדם הוא מכונה המורכבת מאטומים, ואין נשמה, אז יכול לסבור שיש מערכת כאב שהיא בסך הכול תגובות כימיות, אני לא רואה הבדל בין זה לבין צ׳ט ג׳יפיטי שיגיד שכואב לו. אם אתה כן, תסביר לי.

ושאלת המשך:
אם אלוהי המקרא התיר אכילת בעלי חיים וגם התעללות יחסית (שחיטה כשרה ללא הרדמה), אז עולות 3 אפשרויות ולא מצאתי אפשרויות נוספות:
1. הבורא לא מוסרי
2. הבורא לא באמת ציווה את מה שכתוב בתורה
3. לבעלי חיים אין נשמה ולכן ה״כאב״ שלהם לא שונה מכל אוסף אטומים אחר שעובר תהליך כימי, או לצ׳ט ג׳יפיטי שאומר שכואב לו, לצורך העניין.

מה הקשר לצ'אט גיפיטי? זה שהו אמחקה בני אדם זה אומר שהוא כמו בני אדם? מאין הבאת את האנלוגיה המוזרה הזאת? בעלי חיים לא מדברים. אז אין להם כאב? השאלה היא האם המודעות שלנו שחשה בכאב מגיחה מהמכלול החומרי או שהיא מתרחשת בנפש לפי הדואליסטים.
לשאלתך השנייה, שלוש האפשרויות לא נכונות. ראה בטור 541 – הלכה ומוסר: התמונה התיאורטית. בקצרה, גם אם אכילתם מותרת התעללות לא הותרה. וגם אם ההתעללות הייתה מותרת, זה לא אומר שאין בזה בעיה מוסרית. היא מותרת הלכתית אבל אסורה מוסרית.
אבל אני לא אפתח כאן דיון בזה, שכן הנושא נדון לעייפה בכמה מקומות באתר.