האם עקרון הסיבתיות נלמד מתצפית ביאידאות?

אני ממש לא התכוונתי לשאול שאלה ספקנית, אני מקבל את עקרון הסיבתיות בגלל שהוא נראה לי נכון והגיוני, בעיניי – העקרון הזה הוא אינטואיציה פילוסופית בסיסית שאינה זקוקה לנימוק חיצוני, רק שאלתי על הביסוס הספציפי שאתה מציע לו באמצעות התבוננות באידיאות, אתה יכול לומר שאתה מקבל את עקרון הסיבתיות רק מכוח האינטואיציה, אך אם זהו הביסוס שלך לאמון בעקרון הסיבתיות – אני לא רואה כיצד הוא מצליח לבסס את העקרון שהוא עצמו מבוסס על אמון בו.
גם לא הבנתי מה זאת אומרת "הכרה של אידיאות אינה הכרה חושית ולא בהכרח בנויה על סיבתיות", הרי ברור שאם עקרון הסיבתיות לא נכון והתפיסה האינטואיטיבית שלנו את עקרון הסיבתיות צנחה לחשיבה שלנו באופן שרירותי ובלי שום סיבה – אז אין שום סיבה (!) לתת בה אמון, כך שברור שגם כאשר אנו מבססים את עקרון הסיבתיות על האינטואיציה – אנו מניחים את עקרון הסיבתיות כנכון, כך שאין שום טעם להוסיף את הנקודה של התצפית באידיאות.
יש לשאלה הזו גם השלכה פילוסופית, הרב כתב בכמה מקומות (למשל, בטור 549) שיכול להיות (או לכל הפחות: שלא בטוח שלא יתכן) שיהיה עולם שעקרון הסיבתיות לא יחול בו, בגלל שעקרון הסיבתיות גם כן נגזר מסוג של תצפית, רק שזוהי תצפית באמיתות אבסטרקטיות ולא בעצמים קונקרטיים, אך אם אנו כופים את עקרון הסיבתיות על העולם לא מחמת צפייה באידיאות – משמעות הדבר היא שעקרון הסיבתיות נכון בכל עולם אפשרי, שהרי גם בעולם שלנו אנו מניחים אותו כמושכל ראשון למרות שאין לנו שום נתון שגורם לנו להניח אותו, (שהרי גם האינטואיציה שלנו אינה מקור לאמון אם אנו לא מניחים את עקרון הסיבתיות), כך שבכל אפשרי נכון היה להניח אותו, או במילים אחרות: מה שגורם לעקרון הסיבתיות להיות נכון פה – יגרום לו להיות נכון גם בכל עולם אפשרי, כך שלא יתכן עולם שעקרון הסיבתיות לא נכון בו.
(אגב, לא כ"כ הבנתי את הכיוון של התשובה, אם אתה טוען שהאמון בסיבתיות מבוסס רק על אינטואיציה גולמית בלי קשר לשום אידיאות – אז למה אתה צריך לטעון שההכרה באידיאות אינה הכרה חושית? אם התשובה היא שההכרה באידיאות אינה הכרה חושית – אז בשביל מה צריך את שאר התשובה? אולי הכוונה היא להשיב שתי תשובות שונות? לא כ"כ הצלחתי להבין את מבנה התשובה).
הערה נוספת: בעיניי – עקרון הסיבתיות הוא דבר בסיסי יותר מהאמון בחושים, לדעתי – יש עולם אפשרי שבו החושים אינם אמינים ואין שום עולם אפשרי שבו עקרון הסיבתיות אינו תקף, כיון שהאמינות של החושים היא עובדה ניטרלית, ואילו עקרון הסיבתיות הוא צורת חשיבה אפריורית, כמו שחוקי הלוגיקה הם יותר יסודיים מהאמון בחושים.

אינטואיציה והתבוננות באידאות ה אותו דר מבחינתי. אחרת למה שאינטואיציה שלך תאמר משהו על העולם? הסברתי שהאמון שלי בה לא מבוסס על סיבתיות.
לא רואה לאן הדיון הזה הולך. עניתי על הכל.

אבל הרב כן מסכים שהאמון בסיבתיות הוא אפריורי וקודם לכך שאנו נפגשים באיזו אידיאה? אם כן – הוא אמור להיות נכון בכל עולם אפשרי, לא?

לא בהכרח. זו התבוננות אינטואיטיבית וייתכן שהיא מבינה שבעולמות כמו שלנו יש סיבתיות אבל לא בהכרח בכל עולם.

אתה בעצם טוען שיתכן שרק בעולם שלנו קיימת אידיאה של סיבתיות? כלומר, שלמרות שאנו מאמינים בעקרון הסיבתיות בגלל האינטואיציה – יתכן שיש כזו אינטואיציה רק בגלל שישנה אידיאה כזו, (אמנם אנחנו לא מאמינים במודע בגלל קיומה של האידיאה הזו, שהרי אין לנו דרך לדעת עליה בלי עקרון הסיבתיות, אך הסיבה האמיתית לכך שבפועל יש לנו אינטואיציה כזו – היא בגלל עקרון הסיבתיות), אך ישנו עולם אפשרי שבו האידיאה הזו לא הייתה קיימת?
הטענה הזו אולי אפשרית, אך דומני שהיא קצת בעייתית מבחינה פילוסופית, שהרי אם עקרון הסיבתיות אינו נכון בכל עולם אפשרי – מהי הסיבה שגורמת לכך שבעולם שלנו עקרון הסיבתיות יהיה נכון (הרי בעולם שלנו דברים כן צריכים סיבות)? איזה הבדל יש בין העולם שלנו לעולם שם שגורם להבדל בנוגע לעקרון הסיבתיות?
(לשון אחר: אם אתה נוקט שכל האמון שלך בעקרון הסיבתיות מבוסס על התצפית באידיאות – ניחא, כיון שאז אתה מסכים שיתכן שעקרון הסיבתיות לא נכון, רק שבעולם שלנו ישנה אידיאה כזו, וכמו שחוקי הטבע – שנלמדים מתצפית – אנו מניחים הם שרירותיים והיו יכולים להיות אחרת, אך אם אתה מניח את העקרון הזה וכופה אותו על המציאות – על בסיס מה אתה קובע שיתכן עולם אפשרי אחר? הרי גם בעולם שלנו אתה מאמין בעקרון הסיבתיות על אף שאין שום עובדה שגורמת לאמון הזה, כך שהדעת נותנת שתרחיש דומה יתרחש בכל עולם אפשרי, אם אתה מתעקש לטעון שיתכן שבעולם אחר לא יהיו לך אינטואיציות כאלו – אתה צריך סיבה להניח את ההנחה הזו, הרי גם בנוגע לחוקי הלוגיקה אתה יכול לטעון שאם היה עולם אפשרי שבו חוקי הלוגיקה לא היו חלים – לא היה נראה לנו מופרך לחרוג מחוקי הלוגיקה, אך אנו בוחנים את העולמות האפשריים לאור ההיגיון שלנו בעולם הנוכחי, כך שגם בנוגע לעקרון הסיבתיות נכון להניח – בהעדר היגיון אחר – שהוא חל בכל עולם אפשרי).
אגב, בנוגע לעצם העקרון – מה התועלת בכך שהאדם צופה במושג הסיבתיות? הרי הצפייה הזו יכולה להועיל – לכאורה – רק להבין את מושג הסיבה, אך מי אמר לו שעקרון הסיבתיות גם תקף בעולם? האם המידע הזה אינו נכון בלי קשר לתצפית?

במחילה, אני חש שמיציתי.