הסבר על אלווין פלנטינגה והטיעון האונטולוגי

בלוגיקה מודאלית, הפשר של המושג "הכרחי" הוא "נכון בכל עולם אפשרי", והפשר של המושג "אפשרי" הוא "נכון לפחות בעולם אפשרי אחד". לכן, לטעון ש"אפשרי שמשהו הוא הכרחי" זה בעצם לומר שקיים עולם אפשרי אחד שבו טענה מסוימת נכונה בכל העולמות האפשריים. אני מניח שכוונתו לטעון שאם בעולם אחד נכון שהיא קיימת בכל העולמות, הרי שהיא קיימת בכל העולמות, ולכן היא הכרחית.

אבל לדעתי זו טעות, כי מדובר על מודאליות מסדר שני, והפשר המודאלי דורש שיהיו גם עולמות מסדר שני. וגם אם לא, אז הפשר המודאלי לאפשרי והכרחי כנראה לא עובד. עסקתי בכך לא פעם באתר.

נראה שפלנטינגה מערבב בין שני מובנים של המילה "הכרחי". הוא לוקח את מושג ההכרח במובן האונטי (יש שקיומו אינו תלוי בדבר) ומשתמש בו בתוך הפשר האפיסטמי.

לגבי ההגדרה: אכן, הראיה האונטולוגית (כבר בפרק ג' של אנסלם) מניחה שישות שקיימת בהכרח (קיום אונטי, שאינו תלוי בגורם חיצוני) גדולה ושלמה יותר מישות שקיומה אפשרי בלבד (קונטינגנטי). כיוון שאלוהים מוגדר כיש שגדול ממנו לא ניתן להעלות על הדעת, קיומו ההכרחי נגזר מעצם הגדרתו, שכן אם אפשר היה לחשוב עליו כלא קיים בהכרח, יכולנו להעלות על הדעת יש גדול ממנו – כזה שקיים בהכרח. ביקרתי זאת בשיחה הראשונה של המצוי הראשון.