הפרדוקס של זנון

בוקר טוב!
זנון בפרדוכסים שלו רצה להוכיח שלדוגמה המושג תנועה אינו כפי שאתנו תופסים אותה, אלא במציאות עצמה אין כלל תנועה (הן במרחב והן בזמן) וכל מה שאנו תופסים כתנועה זה רק בתודעה (כלומר- בפנומנה?). המשלתי לעצמי זאת כך- שכפי שסרט מצוייר עשוי מאינספור תמונות וכל התנועה היא רק בחיבור ביניהם ולא במציאות אלא בהצגה כלפי ה\"ה כלפי הכל (אולי ע\"פ קאנט, ולכאורה יש לכך אישוש מאיינשטיין, שהזמן והמרחב הוא רק תפיסה של האדם, אזי מובן שהמציאות עצמה אכן לא נע, אלא אנו תופסים חלקים ממנה?)
ושאלתי היא, הרי עד כמה שבתפיסתנו אנו מחלקים לאינסוף את המרחב, אזי עדיין ק\' שנהי שכל המושג תנועה היא רק בתודעה, אולם גם שם אין זה מובן כיצד היא נעשית, שרי גופא התודעה גם מחלקת לאינסוף (ולא המציאות עצמה מחלקת), וא\"כ מה מועיל לומר שהתנועה היא פרי התודעה, והרי עליה קשה מו\"ב?
תודה רבה!