הראייה האנתרופולוגית

אולי הרב יכתוב טיפה יותר על החלק השני של התשובה.
עצם ההבנה למחויבות כלפיו מגיעה מהכרה.

מי שמגלה בתוכו מחויבות דתית זהו סימן עבורו שהוא פוגש את אלוהים. זה מה שקראתי טיעון 'תיאולוגי' (לעומת 'פילוסופי'). סימן ולא סיבה.

כן אבל מדוע שלא תאמר שזה ההגדרה לאלוהים, כישות שמחוייבים להקשיב לה ואז זה לא אומר הרבה.
שנית, אולי המחויבות הדתית מגיעה בגלל הכרת הטוב אונטית?

לא הבנתי את השאלה. זהו מאפיין מהותי שלו (לא תכונה כי זה מדבר על מעמדו ולא עליו עצמו), אבל הטענה שיש לעובדו היא טענה ולא הגדרה.
הכרת טובה אונטית היא היא הבסיס לאותה מחויבות לאלוהים. זה בעצם ממש זה.

אבל למה אי אפשר להגיד שזוהי ההגדרה כמו באונטולגית?
שנית, אם זה מגיע מהכרת טובה אז זה פשוט מאי שנא מהראיה מן המוסר?

לא מבין את השאלה. אתה חוזר שוב ושוב ועניתי.
זה דומה למוסר, אלא שכאן מדובר על מחויבות דתית ולא מוסרית.

אני ממש לא חושב שענית על החלק השני,
אם אתה אומר שהמחויבות הדתית מגיעה מהכרת הטוב (מוסר),
אלוקים מגודר כמי שברא אותך.
אז המחויבות הדתית מגיעה ממקור מוסרי גרידא כמו כיבוד הורים זה לא ענף חדש… ליצור ראיה חדשה

כתבת הכרת טובה אונטית, אז אני מניח שאתה מכיר את הגדרתי למושג הזה. לא קשור למוסר.