ההוכחה האנתרופולוגית של דקארט

מה דעתך לגבי הערכים והמוסר, שהשכל מכיר שהם קיימים ומחייבים. ניתן לומר שהם 'מושג שהוא חדש בתכלית ושונה מכל מה שמוכר לנו' ובהכרח שהם ניתנו בנו ע"י מקור חיצוני? ( – הוכחה בסגנון דקארט רק להחליף את אלוהים במוסר)
אני מתכוון חוץ מעצם העובדה שהשכל 'צופה' באידיאת המוסר (אינטואיציה בלע"ז)

או שאנחנו מאמינים לאינטואיציה רק בדברים כאלו שאינם ניתנים להיסק לוגי אלא הם מושג שהוא חדש בתכלית וגו'

לניסוח הזה אני מסכים. ערכים הם מושג ששונה מהותית מעובדות, והניסיון שלנו מניב רק עובדות. לכן מי שמקבל את תקפותם של ערכים בעצם מניח שיש משהו חיצוני שהצפייה בו מניבה אותם. אלוקים הוא המקור שיצר את המשהו החיצוני הזה. ראה במחברת הרביעית.

כתבת "לכן מי שמקבל את תקפותם של ערכים בעצם מניח…", כלומר זה רק טיעון חושף ולא טיעון מסיק.
אבל אולי על טיעונו של דקארט אפשר לנסח גם טיעון מסיק להוכחת קיומה של אידיאת הערכים, וכדלהלן:
הנחה א: השכל מכיר בקיומם של מושגי הערכים והמוסר
הנחה ב: השכל לא יכול ליצור יש מאין מושג חדש לגמרי, אלא רק להכיר במושגים שהוא מקבל מהחושים או להרחיב את המושגים הללו, או להכיר את המושג באופן בלתי אמצעי ('עיני השכל') במקביל לחמשת החושים
הנחה ג: חמשת החושים אינם יכולים להכיר את מושגי הערכים והמוסר
מסקנה: יש ערוץ ישיר בין השכל ואידיאת הערכים והמוסר, כך שהוא מכיר אותה באופן בלתי אמצעי (החוש השישי – 'עיני השכל')

תיקון: אבל אולי על יסוד מבנה טיעונו של דקארט וכו'

יותר מידי דברים לא נכונים נכתבו כאן.
השכל לא מכיר במוסר או בערכים. האדם מכיר. והוא מכיר את זה במובן השלילי. האדם פוחד מרגשות האשמה שיהיו לו אם ילך בניגוד למצפונו.
מדובר בפסיכולוגיה. ולא מעבר לזה.

נ.ב.
התורה מצווה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אחרי לבבכם= "האינטואיציה המוסרית". אחרי עיניכם="השכל המוסרי"

הפוסק,
אדם שמוכן להקריב את חייו למען עקרונותיו. יש לך הערכה כלפיו? ואם כן, מדוע?

(כתבת "יותר מידי דברים לא נכונים נכתבו כאן", אבל בינתיים מצאתי רק דבר אחד שלשיטתך אינו נכון)

אחד, מה זה קשור לאלוקים? הדיון היה לגבי הוכחה לקיומו.

הדיון של דקארט היה לגבי הוכחה לקיום אלוהים. אבל אני לא מדבר על זה. אני רק מנסה להוכיח את קיומה של אידיאת הערכים והמוסר. (אני לוקח מדקארט רק את המבנה של הטיעון: סילוק האפשרות שהמושג נוצר על ידי השכל אך הוא לא קיים מחוצה לו. עדיין יש קצת הבדל, כי דקארט לא מניח שיש כאן צפיה בעיני השכל בשלמות האלוהית, אלא שהמושג של השלמות ניתן בנו על ידי אלוהים)
לגבי אידיאת הערכים והמוסר – הטיעון שלי נכון?

(כמובן שאם שנוכיח את האידיאה הזו, יהיה בזה הוכחה גם לקיומו של אלוהים כמקור המוסר, שהרי בתורתו של רבינו שליט"א למדנו שאין מוסר בלי אלוהים)

כתבתי שלזה אני מסכים. אבל פותח השרשור דיבר על הוכחה לקיומו של אלוקים.

כתבת שאתה מסכים לזה כטיעון *חושף*, ולאחמ"כ אני הצעתי שזה יכול להיות גם טיעון *מסיק*, ועל זה אני מבקש לשמוע את דעתך

(אני הוא פותח השרשור)

לדעתי הטעון שלך הוא גם בעל אופי חושף. אתה יכול לטעון שאין התאמה ואז לא תצטרך להניח את קיומו של מנגנון מתאם.

איך אפשר לטעון שאין התאמה? הרי השכל שלי מכיר במושג שהוא לא יכול להמציא אותו מעצמו!

"אדם שמוכן להקריב את חייו למען עקרונותיו. יש לך הערכה כלפיו? ואם כן, מדוע?"
תלוי. זה יכול להסתיים בההערכה או בבוז. לרוב בבוז.

צריך להיות אידיוט מושלם כדי לחשוב שאלוהים נטע בנו את מושג השלמות. את המושג הזה למדו בני אדם מתוך היכרותם עם אידיוטים מושלמים.

השכל לא ממציא מושגים. אולי מושגים מתימטיים. המושגים נוצרים בנפש.

המצפון זהו מבנה בנפש. די אכזרי. אם אינך הולך לפיו הוא מעניש אותך ברגשות אשם.

אחד, אכן. מסכים.

לא נראלי שהבנו את הטיעון של דקארט כהלכה.
ההוכחה האנתרופולוגית הולכת כך:
1. אידיאה בעלת תוכן מסוים נגרמת ממשהו בעל ממשות זהה או גבוהה ממה שמיוצג באידיאה כי דבר יותר מושלם לא נובע מפחות מושלם
2. יש לנו אידיאה של יש אינסופי-כזה שכולל את כל האידיאות כולם- יש ממשות לתוכן אינסופי
3. רק דבר אינסופי יכול להיות הסיבה לאידיאה אין סופית

מסקנה יש אלוהים

האם האבולציה יכולה להוות דחיה לראיה האנתרופולוגית? שהרי יתכן שהמושג שלמות הוטבע בנו בעזרתה של האבלוציה בגלל צורך הישרדותי כזה או אחר. (שהרי המוטוציות יכולות להשפיע על צורת החשיבה שלנו, ואולי גם על עולם המושגים שלנו).

כתבתי למעלה שהראיה לא קיימת אז למה צריך דחיות?