הרמח״ל נגד עולם הישיבות

תודה רבה הרב על התשובה המעמיקה, הבהירה והמהירה.
שבת שלום

הרב כתב: "לדעתי, בדיוק ההפך הוא הנכון: הדיון ההלכתי, "הוויות אביי ורבא", הוא הדבר הגדול."
אבל הרי חז"ל עצמם אומרים "דבר גדול – מעשה מרכבה"! האם הרב חולק בעניין הזה גם על חז"ל?

ויש עוד מדרש חשוב (מדרש משלי פרק י) בעניין (בתור אילוסטרציה עכ"פ):
אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן. אומר לו הקב"ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה.

מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם –יהא תפוש בידו; ומה ששנה – כמו כן. שלא תשיגהו בושה ליום הדין.
מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה! ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום, ואמר: (תהלים ה ד): "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה".
בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה; הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה.
בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות – למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב"ה הניחוהו – מוטב. ואם לאו – עושין לו כמידת הראשון.
בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו.
בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה –למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה.
בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד, אלא בשעה שעונין "אמן יהא שמיה רבה מברך" אפילו נחתם גזר דינם – אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם.
בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" – זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה.
בא מי שיש בידו תלמוד (א"ה: מעניין שכאן המילה "תלמוד" מתייחסת דווקא לקבלה ומעשה מרכבה, בשונה מהמקובל בימינו, וראו עוד כאן https://shoeyraz.wordpress.com/tag/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/#:~:text=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%90%20%D7%93%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%A9%D7%9F%20%D7%9B%D7%90%D7%9F,%D7%9C%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%20%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8%20%D7%95%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94), הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה? שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה – במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם – עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר – באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם – מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם – כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד (תהלים קד כד): "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך".

כפי שאמרתי בשיעוריי לא פעם, אני חולק על הרמב"ם בהערכה הזו. בעיניי, חיבור פילוסופי כמו 'מורה הנבוכים' הוא ה"דבר הקטן", ואילו הבירור ההלכתי, "הוויות אביי ורבא", הוא ה"דבר הגדול". הסיבה לכך נעוצה בהבחנה שאני עושה בין "תורה בחפצא" ל"תורה בגברא".
לימוד של מחשבה, פילוסופיה וספרי הגות הוא סובייקטיבי, ולכן אני קורא לו "תורה בגברא". אם הלימוד הזה בונה אצלך תפיסת עולם משמעותית ומדבר אליך – יש לו ערך. אבל אם לא, זהו סתם ביטול תורה. למשל, היום אנחנו מבינים שהפיזיקה האריסטוטלית שעליה ביסס הרמב"ם את תפיסת המעשה בראשית והמרכבה שלו אינה נכונה, ולכן לימוד הפרקים הראשונים בהלכות יסודי התורה הוא בעיניי כיום ביטול תורה. לעומת זאת, העיון ההלכתי בסוגיות הגמרא הוא "תורה בחפצא" – זהו לימוד אובייקטיבי. בין אם אתה מסכים עם סברת 'קצות החושן' ובין אם לא, ובין אם התחברת אליה או לא, עסקת בדבר ה' שניתן בסיני.
אני סבור שהעיסוק המטאפיזי אינו מנותק מההלכה. ההפך הוא הנכון: הבירור ההלכתי הוא הכלי האולטימטיבי לעשות את הבירור המטאפיזי. הרעיונות המופשטים (ה"דבר הגדול") מתלבשים בתוך השפה והמערכת המושגית ההלכתית (ה"דבר הקטן").
לגבי מדרש משלי שהבאת, מעניין שציטטתי את המדרש הזה בדיוק באחד משיעוריי. מה שאני מסיק מהמדרש הזה הוא שיש חובה לכסות את כל חלקי התורה, ושהלימוד הוא ערך אובייקטיבי בפני עצמו ולא רק אמצעי כדי לדעת כיצד לנהוג או להגיע לדבקות. המדרש אכן מציב היררכיה שבה ההצצה במרכבה מופיעה בסוף, אך הוא גם ממחיש את ההכרח לעבור שלב אחר שלב דרך ההלכות. העיסוק בהלכות ("קינין ופתחי נדה"), שהן "גופי הלכות", דורש מהאדם לעיין ולהעמיק שכלו בעניינים גשמיים. עיסוק שכלי זה כמעט ואינו מאפשר להיות בו-זמנית בדבקות מיסטית מושלמת – ובכל זאת, זהו הלימוד הנדרש והיסודי שעליו שואלים את האדם בדין.
כתבתי לא פעם שההבחנה בין תורה בגברא לתורה בחפצא אינה הבחנה של חשיבות אלא של קטגוריה. ייתכנו אנשים שעבורם תורה בגברא חשובה ומשמעותית יותר.
ולבסוף, אני לא מחויב לאמירות לא הלכתיות של חז"ל, מה עוד שהן ניתנות לפרשנויות רבות, וישנן סתירות ומחלוקות כמעט על כל אחת מהן. מי שחושב שמבנה התלמוד משקף הנחה שדבר גדול הוא מעשה בראשית ומרכבה, אינו מכיר את התלמוד.