התמדה בלימוד
שלום הרב, אני מרגיש שבלימוד שלי אני מתרכז בלסיים את הנושא שאני לומד כדי שאני אוכל "להגיד" שאני יודע אותו, במקום להתרכז בהבנת וידיעת העניין ושהסיומים של הדברים יבואו ממילא. דבר זה מפריע לי מאוד בלימוד, שכן מה שקורה לי הרבה פעמים זה שכשאני מתחיל ללמוד נושא ארוך ומסובך, אז אני מתייאש יחסית בהתחלה ולרוב רק בגלל שאני מתייאש מהעובדה שיקח לי עוד הרבה זמן לסיימו.זה כאילו יש לי הרגשה שאני רוצה לדעת את כל התורה כאן ועכשיו ואז בסוף מתוך הקושי בהתמדה יוצא שאני לא עושה כלום. אני מודע לזה שזה יצר הרע ולא עליי המלאכה לגמור כדאיתא באבות וכו.. אבל זה קושי פסיכולוגי שקשה להתגבר עליו.
תודה רבה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אני מבין היטב את המצוקה שאתה מתאר. כפי שציינת, הקושי שלך הוא פסיכולוגי ביסודו (קושי בהתמדה ורצון לסיפוק מיידי של סיום החומר), ותמיד אני חוזר ואומר שאיני עוסק בפסיכולוגיה. אביא את דברי המחברת:
אני מאמין גדול בכך שקשיים פסיכולוגיים אינם מנותקים לחלוטין מהמישור הפילוסופי; אם תשכנע את עצמך פילוסופית שאתה פועל נכון, סביר להניח שזה יסייע לך גם במישור הפסיכולוגי.
הבעיה המרכזית שלך נובעת מתפיסה שגויה של מטרת לימוד התורה. אתה מתייחס ללימוד כאל אמצעי שנועד להביא אותך למטרה של "לדעת" את החומר או "לסיים" אותו. אבל האמת היא, כפי שהאריך בזה ר' חיים מוולוז'ין ב'נפש החיים' (שער ד'), שלימוד התורה הוא מטרה לעצמה. הוא מביא שם את דברי הרא"ש בנדרים שקובע כי לימוד התורה צריך להיעשות "לשם התורה". כלומר, עצם העמל, היגיעה והעיסוק בהבנת רצון ה' המקופל בסוגיות – זהו הלימוד, והוא אינו משרת שום מטרה מחוצה לו.
בעידן שלנו, שבו מאגרי המידע זמינים ונגישים, הערך של צבירת ידע טקסטואלי גרידא והרצון להספיק עוד ועוד דפים (בקיאות) פחת משמעותית. מה שחשוב באמת הוא קניית כלי חשיבה ומיומנות למדנית. לכן, אני טוען שבניגוד לאמירה החז"לית המוכרת, כיום הכלל צריך להיות הפוך: "למיסבר איניש והדר למיגרס". כשאתה נתקע על נושא ארוך ומסובך ושובר את הראש כדי להבין אותו לעומק, אתה עושה בדיוק את מה שאתה אמור לעשות. מיומנות למדנית אינה נרכשת מקריאה מרובה ומרדף אחרי הספקים, אלא מהתגוששות עמוקה עם החומר. השאיפה הילדותית "לדעת את כל התורה כאן ועכשיו" היא שאיפת בוסר שמכשילה אותך.
כדי להתמודד עם הקושי המעשי, הנה כמה הצעות:
- שחרור מלחץ ההספק: אל תחשוש מפני ההספק, ובאמת "לא עליך המלאכה לגמור". התמדה נבנית לאורך זמן (כפי שניתן ללמוד ממשל הצב והארנב), ואין שום צורך לבלוע את הכל עכשיו.
- קביעת מסגרת זמן במקום יעד חומר: במקום להגדיר יעד של סיום נושא, קבע לעצמך פרק זמן יומי קבוע (שעה, שעתיים וכדומה) ללימוד רציני ואינטנסיבי. המדד להצלחה שלך באותו יום יהיה "האם למדתי והעמקתי שעתיים?", ולא "האם סיימתי את הנושא?".
- כתיבה ויצירה: אני ממליץ בחום רב לנסות ולסכם את הסוגיות בכתב בצורה מפורטת ובהירה, או אפילו לכתוב מאמר בסיום ליבון של נושא. הפעולה הזו תעניק לך תחושת יצירה וסיפוק שתחליף את הצורך הריק ב"לסיים" ספרים, וגם תאלץ אותך לדייק את הניתוח המושגי שלך.
- חברותא: במקרים של נטייה לעצלות או קושי בהתמדה, לימוד עם חברותא יוצר מסגרת מחייבת ופיקוח שיכולים מאוד לסייע.
קניית תורה ופיתוח מיומנות למדנית דורשים שנות סבלנות ועמל. למד ברצינות, אל תילחם בעצמך יותר מדי כדי לא להרוס את המוטיבציה, וההבנה וההיקף כבר יבואו בעיתם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer