חיוב ידיעת התורה

שלום לרב מיכי,רציתי לשאול לדעתו על דברי שולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה פרק ב\', סעיפים א\' ו-י\'), מהי ההתייחסות הראויה לקביעה שלפיה הדרגה הגבוהה ביותר בהיקף לימוד התורה היא ידיעת כל התורה כולה – שבכתב ושבעל-פה, כולל בבלי וירושלמי, מדרשים, ספרא וספרי, ואף פנימיות התורה (סודות התורה), מכוח החיוב של \"שמור תשמרון את כל המצווה\".האם חיוב זה מובן כאידיאל גבוה שנועד לכוון את השאיפות ומציב רף תיאורטי, או שמא יש לראות בו דרישה מעשית מחייבת שיש לשאוף אליה במסגרת סדר היום הלימודי בזמנינו?