כתובת אמייל

יש לי הערה פילוסופית קצרה שהייתי רוצה שהרב יבחן, אשמח מאוד לשמוע האם לדעתך הטיעון עומד במבחן הלוגי, או שמא חבוי בו כשל מושגי.
​תודה רבה והערכה רבה על זמנך,
אחיה מנחם ג'יאמי.

גניבת הנשמה, האומנם?
אחיה מנחם ג'יאמי
בעידן החדש חזרו השאלות הפילוסופיות היותר מהותיות לחיינו! דווקא בעידן בו השפע האינטלקטואלי מצוי בכל פינה, עידן בו נראה כי עתיד כל השאלות של האנושות, מצוי מעבר לפינה, דווקא בעידן זה הגיחו מאחור השאלות הגדולות ביותר של האנושות. והשאלה בה נעסוק, מדברת כמובן על הבעיה אותה הגדירו טובי המוחות, כ"בעיה הקשה". אותה דילמה רבת שנים של דואליזם מול מטריאליזם, בלבושה המודרני בן המאה הנוכחית. עידן הבינה מלאכותית מביא לפתחנו דילמה שתוהה, האם כאשר לא יהיה שום הבדל מבחינה פונקציונאלית בין המכונה לאדם, האם אז ימשיך האדם להיות נזר הבריאה?
כשעיקרי האסכולות הן, הגישה הפונקציונאלית שהיא גרסה מתקדמת של המטריאליזם אשר לטענתה הקלאסית אם הכל הוא חומר, כשתצורת חומר אחד תשווה ואף תעלה על חברתה, באופן טבעי היא תתעלה ממנה.
מנגד הגישה האונטולוגית מנסה לטעון בהישען על אבותיה הדואליסטים המכובדים, כי קיימת קואליה! חוויה! אותה תחושה של צבע אדום שאינה רק הבנת אורכו של הגל שמגיע לעין, אלא חוויה פנומנולוגית.
אלו הם השיטות על קצה המזלג, אבל בעולם שורר הלך רוח אחר… האדם "מפחד" שאותה מכונה גם היא תרגיש! שאותה מכונה גם היא תחווה! ותייתר על ידי כך את חוויותיו שלו… את עצמו..
ואני בא לטעון, כי בהלך רוח זה, עושה האדם בלא משים כשל לוגי מהותי ומייסר בנפשו! האדם יוצר הכלאה לא קוהרנטית של שתי השיטות. הוא צופה בגישה המטריאליסטית דרך עיניים דואליסטיות ובכך גורם לעצמו חרדה פנימית קיומית!
האדם מעצם טבעו הוא יצור דואליסטי! חוקרים זיהו, כי כבר בשנים המוקדמות ביותר של האדם הוא יוצר אבחנה בין חומר לרוח. האדם מקשר את רגשותיו וחוויותיו באופן ישיר לנשמה חרף צעקותיו של המטריאליסט.
וכך גם כאשר מציגים לו את אותו תרחיש בו המכונה תתעלה על האדם, הוא בוחן את זה בעיניים דואליסטיות. ובמקום להיצמד לכוונת המשורר, אותו פונקציאליסט שרוצה להגיד שייתרון האדם מהמכונה אין, לא מכיוון שהמכונה היא אדם! אלא מכיוון שהאדם אין הוא יותר ממכונה! כלומר הוא ריק מנשמה, הוא לא יותר ממורכבות של נוירונים עליה המכונה כאמור התעלתה.
אך האדם הדואליסט מסתכל על הדברים ומתוך האגו הדואליסטי במקום לרדת לעומק דברי המטריאליסט הוא יוצר "האנשה" למכונה כלומר במקום לוותר על נשמתו שלו, כפי שרצה המטריאליסט, הוא מעניק נשמה דואליסטית למכונה!
הפרדוקס שמוצב כאן בעצם טוען כי אם הדואליסט ניצח במלחמה רבת השנים כך שלעולם(!) שום מכונה לא תייצר מחומר נשמה! ואם המטריאליסט צודק, אז אותה מכונה שהתעלתה על האדם לא "גנבה" ממנו את נשמתו, מאחר שזו אף פעם לא הייתה קיימת!
ההבנה הזו, לדעתי, מורידה המון מהמשקל של ה"פחד" מהבינה המלאכותית. מכיוון שלפי טענתי לא ייתכן תרחיש בו למכונה תהיה תודעה בתצורתה החיה והנשמתית הדואליסטית.

לא מבין את הטיעון. מדוע לפחוד שלמכונה תהיה נשמה? אז יהיה כאן עוד יצור עם נשמה. להבנתי הפחד הוא דווקא בגלל שאין לה נשמה אבל היכולות שלה (הפונקציונליות) יעלו על אלו שלנו, ואז היא תתעלל בנו ללא מעצורים.

הבנתי.
לתפיסתי, הפחד היותר קיומי הוא לא זה הפונקציונלי תוצאתי, אלא הפחד הפסיכולוגי, שהאדם יפסיק להיות "נזר הבריאה" ..
פחד זה נפתר, או לפחות נחלש, בהבנה לפיה מבחינה דואליסטית האדם תמיד ישאר נזר הבריאה מאחר והוא בעל נשמה. ומבחינה מטריאליסטית מכיוון שהוא אף פעם לא היה יותר ממכונה משוכללת נטולת נשמה.
מבחינה תוצאתית, כפי שאמרת, אין ספק שהפחד עומד קיים.
תודה רבה בכל אופן על הקריאה וההתייחסות.

לא רואה גם את הפחד הקיומי. אם תהיה להם נשמה אז יהיו עוד בני אדם בעולם. הפחד הרלוונטי היחיד הוא הפונקציונלי.