מלאכות שבת

קייל דמלאכה בשבת היא מלאכת מחשבת.
ויש מקומות שמצינו שאם התכוון למלאכה אך זו לא נעשתה בשלמותה, אפילו שמבחינת מעשיו עשה כל שיכל, נחשב למלאכה ולא בעינן שתהא התוצאה, ויש מקומות שהתוצאה הכרחית, מה ההבדל?
למשל, באפיה כל זמן שלא נאפה הלחם לא עבר על אופה ואם ירדה את הפת מהתנור לא עשה ולא כלום (מדאורייתא שבת ד.). וכן במלאכת הוצאה מבואר במשנה בשבת קב. שאם הוא זרק וקלטה אחר, או לחילופין בגמ' שם בדעת רבא, אם זרק ונזכר לאחר הזריקה ששבת אינו נחשב לשוגג אף שכבר אינו יכול לעשות מאומה, וההנחה באה מכוחו, (וכמו במזיק שזרק חץ).
רואים לכאורה שבהוצאה כל זמן שלא נגמרה המלאכה אפילו שהגברא עשה את מה שיכל לעשות במלאכת המחשבת אינו חייב, וכמו ברדיית הפת.
אלא שבזורע, שעצם הנתינה באדמה היא האיסור, ואפילו הוציא אח"כ את הזרע חייב, מה זה שונה מאופה ומזורק בזמן שאין לו דרך לעצור את החפץ שזרק, ומה לי קלט אחר, (הוי כמנא תבירא לגבי איסור שבת) או לחילופין שנזכר שאסור (בדעת רבא)?
נפק"מ נוספת מלבד האמור, בגוני שהניח את הפת סמוך למוצש, וסיום האפיה יהיה במוצש, האם לא יהיה חייב? כנ"ל בלו יצוייר שזרק בשבת ונח במוצש?