מספר שאלות על "תורה בגברא"

היררכיה לעומת קטגוריה בהבחנה בין 'חפצא' ל'גברא'

ההבחנה שאני עושה בין 'תורה בחפצא' (בעיקר הלכה ולמדנות) לבין 'תורה בגברא' (מחשבה, פילוסופיה, מדע, ספרות וכו') אינה קביעה של היררכיה ערכית, אלא הבחנה קטגוריאלית והגדרתית. ההבדל הוא בין אובייקטיבי לסובייקטיבי: 'תורה בחפצא' היא תורה באשר היא (המסורת שקיבלנו מסיני ופרשנותה), וכל הלומד אותה עוסק בתורה בין אם הוא מסכים עמה, בין אם היא בונה אותו, ובין אם לאו. לעומת זאת, 'תורה בגברא' תלויה בך – אם ספר מחשבה, פילוסופיה או מדע עוזר לך לגבש תפיסת עולם תורנית ולהבין את הקב"ה או את עולמו, הרי שעבורך זוהי תורה; ואם לא, זהו סתם ביטול תורה.

לכן, אינני טוען שתורה בחפצא תמיד "חשובה יותר". אם הגות מסוימת (יהא זה המהר"ל, הרב קוק או אפילו קאנט) בונה את עולמך הרוחני, הרי שזו תורה חשובה מאוד עבורך, ואינה "שנייה בחשיבותה". עם זאת, ברמה האישית והעקרונית אני אכן נוטה לראות בלימוד ההלכה את הליבה הבסיסית והחשובה ביותר, אך זה כבר דיון על חשיבות ולא על עצם ההגדרה.

כן יש נפ"מ לגבי ברכת התורה שלדעתי אין לברך על תורה בגברא.

תוכן נלמד (לימוד) לעומת השראה (למידה)

הבנת נכון מאוד. כדי שדבר ייחשב 'תורה בגברא' חייב להתקיים בו תהליך של "לימוד" – קרי, הפקת לקח חדש, תובנה או תוכן שלא ידעת קודם ושזה יתקבל מתוך עיון בטקסט או בנושא. אם קראת ספר ילדים כמו "צ'יפופו" (או "האריה שאהב תות") או רומן כמו "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי, והדבר בנה אצלך הסתכלות שתורמת לתפיסת העולם התורנית שלך – הרי שאולי עסקת בתורה בגברא אבל זה לא ממש לימוד. זה מקור השראה.

לעומת זאת, התבוננות בטיפות המים שעושות חור באבן (או כפי שהדגמתי בעבר: התבוננות בציפור עפה, במסע בג'ונגל, או בעמוד טלפון שנותן לי השראה) יכולה לשנות אותי פסיכולוגית ולעורר בי השראה כבירה, אך זה איננו "לימוד". זהו טריגר שעורר בי מחשבה, מה שאני מכנה "למידה" (חוויה/הפנמה) ולא "לימוד" יזום של סוגיה או תוכן. מכיוון שאין כאן אקט של לימוד טקסטואלי או רעיוני, זה אינו לימוד תורה.

כשלמדתי דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטה, חבריי בישיבה שאלו אותי מדוע אני הולך לשם הרי "הכול נמצא בתורה". השבתי להם: אם אכן הכול בתורה, הרי שגם משוואת שרדינגר היא תורה, אז אני פשוט לומד תורה באוניברסיטה, וכי "המקום גורם"? בנוסף, אתגרתי אותם למצוא לי בתורה את הפתרון לדינמיקה של בור פוטנציאל מסתובב כדי שאוכל לחסוך זמן ולהישאר בישיבה ללמוד 'בבא קמא' (תשובה שעד היום לא קיבלתי מהם).

אך ברמה המהותית והאישית: בניגוד לרמב"ם, שסבר שפיזיקה ומטאפיזיקה הן "מעשה בראשית ומרכבה" (הדבר הגדול) והלכה היא "דבר קטן", אינני מסכים עמו כלל. אינני חושב שלימוד פיזיקה הוא 'תורה בחפצא', ואיני מברך עליו ברכות התורה. פיזיקה עוסקת בעובדות תיאוריות (חיווי), בעוד ליבת התורה היא נורמות (ציווי). יכול להיות שם תורה בגברא לפי מידת התרומה של מה שלמדתי לבניין תפיסה של העולם ושל מעמדנו בו.

עם זאת, ההבחנה שלך בין פיזיקה עיונית-בסיסית (שאלות יסוד) לפיזיקה יישומית (טכנולוגית) קולעת לדעתי. תמיד הבחנתי בין איש הטכנולוגיה, שמשתמש בחוקים כאמצעי לפתרון בעיות מעשיות, לבין איש המדע הטהור, שעבורו המקרים הם רק מעבדה כדי להבין את העקרונות המופשטים וחוקי הטבע הכלליים הניצבים בתשתית המציאות. עיסוק בעקרונות היסוד של המדע, שמנסה להבין כיצד פועל העולם שברא הקב"ה, נושק לפילוסופיה ויכול בהחלט לשמש כ'תורה בגברא' או "הכשר מצווה" לידיעת ה'. לעומת זאת, עיסוק בפרטים הטכניים והיישומיים גרידא (בהם עוסק הרוב המוחלט של החוקרים) רחוק הרבה יותר מכל הגדרה של לימוד תורה. ובכל מקרה, מבחינתי העיון התלמודי-הלכתי היה ונותר משמעותי הרבה יותר מהפיזיקה בנגיעתו לחיים ובהידבקות ברצון ה'.