ניסוח של טיעון נגד תורני לכשל הנטורליסטי
לרב מיכאל אברהם שלום וברכה,
שמי הוד ואני סטודנט שנה א' לפילוסופיה באו"פ (אם כי אני כבר סטודנט זמן גדול יותר, פשוט לא בפילוסופיה) ואני תלמיד ישיבה בשיעור ג' מישיבה מוכרת. חשבתי רבות על הכשל הנטורליסטי של דייויד יום ועל השלכתו לתורה ומצוות ואני מכיר את הטיעון שלך שקיומו של ה', מכיוון שהוא כל יכול, פותר את הכשל הנטורליסטי. רציתי שלא להיגרר לפתרון של god of the gaps (למרות שבהחלט יתכן שהכשל הנטורליסטי הוא פער מובנה ולכן אין בעיה מתדולוגית בשימוש בטיעון כזה), ובאופן כללי אני חושב שניסחתי טיעון טוב. אבקש את חוות דעתך בעיקר על הפורמולציה שלו כטיעון, ופחות על התוכן. לשם הנוחיות, השתמשתי באות P לציין הנחה ובאות C לציין מסקנה. תודה רבה מראש:
P1: לכל אדם יש זכות נשמתית מקיום התורה והמצוות, זכות שאף יכולה להוביל להתחייבות ולקבלת עול תורה ומצוות, כמו בהליך של גר קטן.
P2: במעמד הר סיני הייתה התחייבות של כלל ישראל לקבל על עצמם עול תורה ומצוות, התחייבות נשמתית כמו של הגר הקטן, וההתחייבות הזאת עוברת לדורות הבאים בצורה נשמתית
C1: יש זכות נשמתית לקיום התורה והמצוות שנמצאת בכל אדם ולעיתים מובילה להתחייבות, והתחייבות נשמתית היא זו שהובילה לקבלת התורה בהר סיני (קוניוקציה, P1, P2)
P3: מקור חיוב כל המצוות הוא במעמד הר סיני, והוא זה שנותן את הלגיטימציה של המצוות
C2: החיוב שהוביל את קיום כל המצוות היה רצון נשמתי שהתבטא בהתחייבות נשמתית (היקש היפותטי, C2, P3)
P4: אם הכשל הנטורליסטי הוא אכן כשל, אז או שהתחייבות לא יכולה לחייב אדם לעמוד בה כחלק מהכשל הנטורליסטי או שההתחייבות יכולה להתחייב אדם לעמוד בה היא לא נמצאת בגדרי הכשל הנטורליסטי
P5: הכשל הנטורליסטי הוא כשל
C3: ההתחייבות לא יכולה לחייב אדם לעמוד בה מכיוון שהיא חלק מהכשל הנטורליסטי או שהיא יכולה להתחייב אדם לעמוד בה מכיוון שאינה חלק מהכשל הנטורליסטי (מודוס פוננס, P4, P5)
P6: כל סוג של חיוב שנובע מעובדה נכלל בכשל הנטורליסטי
P7: החיוב לשמור על התחייבות נובע מהעובדה שאותו אדם התחייב בכך
C4: התחייבות אכן לוקה בכשל הנטורליסטי (מודוס פוננס, P6, P7)
C5: אין חיוב לעמוד בהתחייבויות (היקש דיסיונקטיבי, C3, C4)
P8: רצון לעשות דבר מסוים הוא רגש
P9: רגש אינו חיוב
C6: רצון לעשות דבר מסוים אינו חיוב (מודוס טולנס, P8, P9)
P10: רגש הוא אינו חיוב שנובע מעובדה
C7: רצון לעשות דבר מסוים הוא אינו חיוב שנובע מעובדה (מודוס טולנס, P8, P10)
C8: רצון לעשות דבר מסוים אינו כלול בכשל הנטורליסטי (מודוס טולנס, P6, C7)
P11: הרצון הנשמתי של עם ישראל לשמור את המצוות הוא רצון לעשות דבר מסוים
C9: הרצון הנשמתי של עם ישראל הוא אינו חיוב, אינו חיוב שנובע מעובדה ואינו כלול בכשל הנטורליסטי (מודוס פוננס, P11, C6, C7, C8)
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
שלום הוד.
ראשית, אני חייב לתקן טעות יסודית בהבנת עמדתי. מעולם לא טענתי שקיומו של אלוקים פותר את הכשל הנטורליסטי בגלל שהוא "כל יכול". אין שום קשר לכל יכולתו. אולי כוונתך לטענה שלי שלפיה המושג "אלוהים" טומן בחובו סמכות נורמטיבית. הציווי האלוהי אינו עובדה ניטרלית (דסקריפטיבית), אלא עובדה נורמטיבית-טעונה (פרסקריפטיבית). מי שמבין מהו "אלוהים", מבין שמשמעות המושג היא שציוויו מחייב. לכן המעבר מהציווי אל החובה אינו נופל בכשל הנטורליסטי, שכן הוא אינו גוזר נורמה מעובדה ניטרלית, אלא מזהה את הנורמה המובנית בעובדה האתית/דתית.
לגבי הטיעון הלוגי שניסחת, לא הבנתי מהי זכות נשמחתית ולכן איני יכול להמשיך. ההנחה שהנשמות עמדו בהר סיני גם היא לוקחת אגדה רחוק מדיי.
בכל זאת, אני משאיר כאן את הערותיה של המחברת שליט"א, אולי יועילו לך.
נשמות בהר סיני (P1, P2): אני לא מקבל את ההנחות הללו כלל. הסיפורים על "נשמות שעמדו בהר סיני" הם אגדות של גננות ומיסטיקה ילדותית. לנשמות אין מעמד משפטי או הלכתי. ההתחייבות בהר סיני מחייבת אותנו היום לא בגלל מיסטיקה נשמתית, אלא מסיבה משפטית-קולקטיבית: "ציבור לא מת". עם ישראל כקולקטיב התחייב, וכל מי ששייך לקולקטיב הזה מחויב להחלטותיו, בדיוק כמו שאזרח מחויב לחוקי המדינה שנחקקו לפני דורות על ידי ציבור שכבר איננו בחיים.
רדוקציה של חובה לרגש (P8-P11): הטיעון שלך מנסה להתחמק מהכשל הנטורליסטי על ידי כך שהוא תולה את הכל ב"רצון נשמתי", שהוא מוגדר אצלך (ב-P8) כרגש. אבל רגש, גבוה ונשמתי ככל שיהיה, הוא עובדה פסיכולוגית! ברגע שאתה מבסס נורמה על רגש, רצון או יצר (אפילו "יצר טוב" או "זכות נשמתית"), אתה נופל היישר לתוך הכשל הנטורליסטי שמאחוריו ניסית לחמוק. המוסר וההלכה אינם קובעים "תעשה כי בא לך" או "כי יש לך רגש נשמתי לזה". מחויבות פירושה שאתה חייב לעשות גם כשאין לך שום רגש או רצון לזה. העמדת המחויבות הנורמטיבית על רגשות שומטת את הקרקע תחת עצם מושג החובה.
- המסקנה הלוגית שלך סותרת את מטרתך: תסתכל על המסקנות שלך (C5 ו-C9). אתה מסיק פורמלית ש"אין חיוב לעמוד בהתחייבויות" (C5), ושהרצון הנשמתי "אינו חיוב" (C9). אם הגעת למסקנה שאין חיוב ואין מחויבות, אז בעצם ויתרת כליל על הנורמטיביות של ההלכה! לא פתרת את הבעיה של ביסוס המחויבות לתורה ומצוות, אלא פשוט הרמת ידיים והודית שאין באמת מחויבות כזו, אלא רק רצון המבוסס על עובדות פסיכולוגיות. במקום לתת מענה לכשל הנטורליסטי שמערער על החובה, ויתרת על עצם מושג החובה כדי לחמוק ממנו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer