סברא יוצרת דאורייתא – הלכה או מוסר

אני זוכר שניתחת שיש מחלוקת אחרונים (לגבי ברכה לפני האוכל) האם זה דווקא בסברא פרשנית (שהגבול בינה לבין פרשנות או דרשה הוא לא חד) או אפילו בסברא יוצרת.
לדעה שגם סברא יוצרת היא דאורייתא, איך אפשר לדעת האם הסברא היא הלכתית או מוסרית?
אם משהו נראה נכון בעצמו, בלי תלות בפסוקים, איך אדם יכול לדעת האם הסיבה שזה נראה לו נכון נובעת מקליעה לנכונות הלכתית או קליעה לנכונות מוסרית. להגיד שהוא פשוט יודע/חש את ההבדל, כמו ההבדל בין תכלת לכרתי – זה נשמע לי משונה.
באיזה מובן ברכה לפני האוכל היא עניין הלכתי ולא מוסרי? מוסר לא רק במובן הצר של הנאה וסבל אלא במובן רחב יותר של ערכים (כמו עצם הציות לה' כפי שהסברת).
לא יודע גם האם יש נפקמ.